פגישה ראשונה בחוות-דוד, עין ורד

קבוצה מתוך גילדת היוצרים של המידברן לקחה על עצמה השנה להקים את הטמפל של מידברן 2014. למי שלא יודע, הטמפל בברנינג-מן בנוואדה הוא יותר ממבנה, הוא תוצאה של מסורת שהתחילה בברן של שנת 2000 עם בנייתו של מיצג שהפך למזבח לתחושת האובדן האישית והקולקטיבית.

פגישת מקדש שנייה בת”א

מאז, שנה אחר שנה הטמפל מהווה מקום של תהייה, הירהור ותפילה עבור מבקרי האירוע (למרות שכמובן, התחושה משתנה בין אדם לאדם).

* TED TALK על המקדש שנבנה ב2011

בנוסף, כל שנה המקדש, כמו כל המיצגים באירוע, מתאים את עצמו לTHEME (התמה) של השנה, אצלנו

שלומי ועמיחי עושים סקיצות

השנה התמה היא : “בראשית” ולכן על הטמפל שנבנה לשדר את התמה, הן באמצעות העיצוב והאווירה שנוצרת, והן באמצעות אלמנטים אחרים.

גיבשנו צוות והתחלנו במפגשים בהם דיברנו על מהות המילה “בראשית” (כיוון שזה מעלה אסוציאציות כל כך שונות ומגוונות)

ממה שהתחלנו להרים עד כה, נוצר “יער הבריאה”: קונספט של טמפל שהוא כולו יער של עצים שמתחברים בראשם ויוצרים סככה, השורשים שלהם יוצרים סבך ובתוכם כוכים שלכל אחד מהם אווירה ו”אישיות” שונה לחלוטין) ועל מה זה בעצם מקדש, מה זה מקדש בשבילנו? מה זה מקדש בברן? ומה מעניין אותנו להקים לאירוע ביוני הקרוב?

סקיצת מבט-על ממבט-על

סקיצות קונספט ראשוניות

למי שמעוניין לראות את תהליך בניית הקונספט ותהליך העבודה שעברנו עד כה, אני מוסיף כמה סקיצות שנבנו לאורך התהליך ובסוף הפוסט ניתן למצוא לינקים לפרוטוקולים של הפגישות.

סקיצות ראשוניות 2

סקיצות ראשוניות 3

כוך ראשוני מאוד

אנחנו מתרגשים להבין ביחד לאן המקדש הזה הולך ומתפתח, והולכים להמשיך לעדכן פה בבלוג את התהליך מהסקיצות הראשוניות שאתם רואים כאן ועד לרגע שהמיצג יעמוד במלוא תפארתו בפלאייה שלנו הקיץ.

בנתיים אנחנו עדיין מחפשים אנשים שרוצים להצטרף לצוות, כך שמי שמעוניין מוזמן לפנות אליי (בועז) ל: digitalboaz@gmail.com או למייל של הגילדה ב: art@midburn.org

———————-

פרוטוקול פגישה א’

פרוטוקול פגישה ב’

Man base 2013

מדי שנה, בליל סוף אוגוסט, מואר מדבר בלאק-רוק במדורת ענק, שבמרכזה נשרף פסל עצום בדמות-אדם – ‘האיש הבוער’ שהעניק לפסטיבל “ברנינג-מן” את שמו.

FIrst Burning Man on baker beach

מדובר במסורת ארוכת-שנים שהתחילה ב-1986, כשלארי הארווי, אחד המייסדים של האירוע, שרף דמות-עץ גדולה בחוף בייקר שבסאן-פרנסיסקו. מאז אותו “אקט ספונטני של ביטוי עצמי רדיקלי” עברו הרבה סופות אבק לאורך הפלאיה. משנה לשנה הפך האיש לגדול יותר ויותר, כשמסביבו קמה “בלאק-רוק-סיטי”, העיר הזמנית של המדבר השחור. במקביל נוצרו קבוצות ברנרים רבות בכל רחבי העולם, ומסורת ה’שריפה’ (ה’ברן’) ממשיכה כיום גם באירועים אזוריים באפריקה, ניו-זילנד וספרד, שלכל אחת מהן דמות ייחודית משלה.

לאחרונה הצטרפה גם ישראל לחגיגות, וביוני הקרוב יתקיים אירוע אזורי רשמי:  מידברן 2014.
לכבוד האירוע, גם אנחנו מעצבים ובונים פסל מרכזי משלנו!

אז רגע לפני שנפרוש את הידיים להזמין ולחבק את כל מי שרוצה להצטרף לצוות (ולעשות היסטוריה…),
בואו נדבר קצת על מה זה אומר לבנות את הפסל המרכזי באירוע.

“אם תשאלו 10 אנשים מה המשמעות של האיש הבוער תקבלו 11 תשובות”

אני מנחש שכאשר לארי הארווי עמד לשרוף את הפסל איש המאולתר שלו בחוף בייקר הוא לא דמיין שאותו איש ישנה את חייהם של עשרות אלפי אנשים. אותו איש אשר עומד איתן במרכזו של אירוע  ה-Burning Man השנתי ומשמש כציון דרך לכל הברנרים השוטפים את העיר הזמנית במדבר. מיצגי אמנות נבנים, קשרים נוצרים וחוויות נאספות עד שיא האירוע: שריפת האיש… החגיגה הגדולה ביותר שאי פעם חוויתם וההבנה העמוקה שמהיום אתם חלק מהדבר המדהים הזה… עליתם באש…

בשביל חלק מהאנשים שריפת האיש מייצגת את עצמם כאשר הם נכנסו בפעם הראשונה בשערי העיר המאובקת, ועכשיו הם נולדו מחדש. ישנם אנשים שמאמינים ששריפת האיש היא אקט מחאתי כנגד הממסד “the man” ויש את אלו שפשוט נהנים ממופע הזיקוקים והמדורה הענקית.

Afrikaburn

לולא האיש הבוער, אותו מוקד אנרגיה עוצמתי שממקד את האירוע לנק’ אחת , Burning Man לא היה קיים. הוא האבא של האירוע (ויש אנשים שיגידו שהמקדש היא האמא), הוא הפאלוס הזקור שמביט על כולם מלמעלה ואוסף את ילדיו כל שנה מכל קצוות תבל. עם השנים קמו קבוצות אזוריות ברחבי העולם והתחילו לערוך “שריפות מקומיות” ששם הם בנו את הפירוש שלהם לאבא מאמריקה, חלקם שאבו את רוב ההשראה מburning man וחלקם נשענו על מסורות מקומיות.

ומה בישראל?

Mamaburn

באפריל 2012 התרחש האירוע הראשון של קהילת ברנינג מן בחוף הבונים ובמרכז האירוע הציבו את דמות ה – Man, כמה חודשים לאחר מכן באירוע האוקטוברן ייצרו דמות קצת שונה אשר הזכירה במקצת את אותו פסל ראשון שהוצב בחוף בייקר ב1986 ע”י לארי הארווי.

לאחר האוקטוברן התקיימו מספר אירועי קהילה שבהן משתתפים הציבו דמויות איש בצורות כאלו ואחרות ושרפו אותן…

Midburn summer 2013 event

עכשיו לנו יש את הזכות להתחיל מבראשית, לבנות את הפסל המרכזי של אירוע מידברן, את ה”איש” שלנו.  ומה הוא יהיה? איזה סמל מייצג אותנו, הברנרים המזרח תיכוניים?

זאת תהיה ההחלטה שלכם! אתם מוזמנים להצטרף לצוות וליצור את הפסל המרכזי שילווה את מידברן 2014 ויתן את הטון לשנים רבות קדימה !

מפגש עבודה ראשון

הצוות כרגע קטן ומונה את סיוון קצנלנבוגן, מארק סגל ואיתמר מנצ’ר ששמו לעצמם מטרה לייצר לנו את הדמות של מידברן וברגעים אלו הם נמצאים בשלב האפיון והעיצוב.  אם אתם רוצים לקחת חלק ביצירת היסטוריה ולהצטרף לעשיה אתם מוזמנים ליצור קשר ולהצטרף לצוות!

מחלקת האמנות: art@midburn.org
איתמר מנצ’ר: Itaman200@gmail.com

חברת גוגל, מלבד רצונה להשתלט על העולם בכל דרך אפשרית, גם הביאה לעולם את הלוגו שלה המתחפש לו כמעט מדי יום, או בשמו הרשמי – דודל (שרבוט בעברית תקינה).

בכך, בשונה מחברות אחרות, גוגל השכילה לשלב בדף הבית שלה יצירתיות, טכנולוגיה ומקוריות. הדודלים שובי הלב מעלים בנו נוסטלגיה, צחוק, חיוך ועוד, עד שבכלל שכחנו לשם מה פתחנו את הדף מלכתחילה. לדוגמא, 30 שנה לפאקמן, מהדודלים האינטראקטיביים הראשונים.

הדודל הראשון של גוגל נולד אי שם באוגוסט 1998, כאשר מייסדי החברה לארי פייג’ וסרגיי ברין, ציירו דמות אדם מעץ מסביב לאות O השנייה במילה “Google”. הציור נועד ליידע את משתמשי האתר שהמייסדים עצמם מבלים מחוץ למשרד באותה עת, בפסטיבל אחד בנבאדה ושמו הברנינג מן.

מהדודל הראשוני הזה, שהיה בעצם רישום פשוט, נולד רעיון עיצוב הלוגו של גוגל לציון אירועים חשובים – מסורת שכיום נפוצה מאי פעם. כאשר הדודלים המשיכו לצמוח, טכנולוגיות חדשות הובילו לכך שניתן ליצור לוגואים יותר מורכבים, בידוריים, המשלבים רעיונות יצירתיים ואמנותיים. כיום, גוגל מעסיקה צוות ייחודי של מאיירים ומהנדסים, הנודעים בשם “דודלרס” (Doodlers”), ותפקידם הוא להכניס רוח חיים רעננה לדף הבית של גוגל.

אחת ההשלכות המובהקות שיש לדודל, היא הכוח העצום שיש לו על התודעה הציבורית. הדודלים נעים מציוני דרך מקומיים (כמו ימי עצמאות, היום הכי קר בשנה בקנדה), דרך ימי הולדת של ציירים ואמנים מפורסמים (ואן גוך, אנדי וורהול) ועד לאירועים עולמיים (משחקים אולימפיים). למי שייך הזיכרון הקולקטיבי הזה? רק למשתמשי גוגל כמובן, אשר לרוב משתייכים לתרבות המערבית…

יחד עם זאת, הדודלים המוקדשים לכל פן בחיינו – אמנות, מוזיקה, ספורט, טכנולוגיה, מדעים ועוד – גורמים לנו להסתקרן ולחקור על הנושא, בין אם נולדנו בונצואלה, יפן או ישראל.

הדודל האחרון שעלה לרשת, נעשה על רקע פתיחת משחקי אולימפיאדת החורף בסוצ’י, רוסיה. פוטין נשיא המדינה התבטא בחריפות ופעל לחקיקה כנגד הקהילה הלהט”בית בארצו. מעצבי הדודל פרסמו לצד הלוגו את הטקסט הבא, הלקוח מאמנת המשחקים האולימפיים:

“העיסוק בספורט הוא זכות אנושית בסיסית. לכל אדם צריכה להיות האפשרות לעסוק בספורט, ללא אפליה מכל סוג שהוא, וברוח האולימפית אשר מתבססת על הבנה הדדית, חברות, סולידריות ומשחק הוגן.”

כל הכבוד לגוגל, שיודעת גם לתמוך בנושאים חשובים, ומשתמשת בכלי הפופולרי ביותר שלה על-מנת להפיץ זאת ברבים. שרבוט יצירתי אחד קטן הפך לכלי שיכול להשפיע על קהילות שלמות.

ולסיום, הנה כמה דודלים בלתי נשכחים: ממציא ה-Moog, הפסיכולוג רורשאך, הסופר ז’ול ורן, המלחין קלוד דביסי והסופר דאגלס אדמס.

ואם יש לכם זמן פנוי, כאן תמצאו את כל הדודלים שנוצרו אי פעם. זהירות, אם יש לכם משהו חשוב לעשות, שקלו את הכניסה בשנית.

אז כן,  אירוע המידברן מתקרב אלינו בצעדיי ענק (אם כבר האתר החדש עם השעון שסופר לאחור עלה לו לפני כשבוע) וכחלק מההכנות אליו התגבש צוות שאחראי על עיצוב תכנון ובניית פסל האפיג’י.

אז לא, לא התבלבלנו בכותרת ואף אחד לא מצונן פה במקרה – אכן התכוונו היא לאפיג’י (effigy) או בעברית צחה תַּבְלִיט/דְּמוּת שניצבת לה במרכז הפלאייה שנשרף בחגיגיות ועולה בלהבות בשיא האירוע השמיימה (רק בשביל שתבליט זה יוכל להיבנות בשנה שלאחר מכן…).

האפיג’י של Burning Man היא מעיין דמות האדם גפרורי שנשרפה כל שנה בנוואדה ובעצם מהווה נקודת שיא של חגיגה קהילתית שאין שניה לה – חגיגת ההווה, העצמי המשוחרר, אוטופיה קהילתיות – לכל אחד פרשנות אישית וייחודית למשמעות האיש ושריפתו. (שחרור ממוסכמות/מעכבות/מחומרניות ורכושנות/ מתפיסות והתנהגויות קבועות/לעבר זיכוך אישי/קהילתי. חוויית היטהרות…)

בסיוע חברים מגילדת האמנים המידברנית העלנו רעיונות שונים ומשונים לנושאים שיכולים להפוך לאפיג’י ישראלי-מידברני מוצלח.

הרעיונות עברו כמה נסיונות ושלבים של עיבוד, עיצוב וסינון- וכעת שיש מה להראות, אנו מציגים אותם בפניכם.

כצוות האפיג’י חשוב לנו לשמוע את דעתכם על הסקיצות המובילות – אך הזמן הוא בהחלט קצר, לכן אנו מבקשים בכל לשון של בקשה שאת התגובות שלכם תשלחו לנו עד לסוף השבוע ורק במייל אחרת לא בטוח שהן יגיעו אלינו.

sivankatza@gmail.com  /  itaman200@gmail.com

בשלב הבא ובמקביל לתכנון הטכני אנו מגבשים צוות מהמם (נו קושקוש עומד בראש הצוות-ברור שיהיה מהמם ונהדר!) שייבנה לנו את הפסל המונומנטלי הזה!!!  זה הולך להיות פסל ענק שייראה מכל נקודה בפלאייה ולכן אנו זקוקים לידיים עובדות – והרבה!

רוצים להצטרף? איזה יופי! איזה כיף! פנו אז לאיתמר (הידוע גם בשם”קושקוש”) והוא יטפלו בכם יפה!

ועכשיו, לסקיצות העדכניות ביותר

א)      איש,אישה מפגש,ריקוד – שתי דמויות גפרוריות עומדות זו מול זו כשידיהן מונפות באויר ופניהם קרובים (אולי תהיה נקודת חיבור ביניהן באיזור החזה). פסל תלת ממדי (מבט חזית ומבט צד נפחיים).

ב)      יד/חמסה/ריקוד משותף/קבוצתי – פסל תלת ממדי- מהמבט החזיתי נראית דמות יד, כאשר כל אצבע היא פרופיל של דמות אדם גפרורי. כשמסתובבים סביב הפסל מתגלים ומתבלטים גופיהם של הדמויות הרוקדות המרכיבות את היד.

אז מה אתם אומרים אלף או בית – מחכים ומצפים לשמוע את דעתכם.

איתמר וסיון J

בערך חודש עבר מאז שציירנו את הסקיצות הראשונות, ובנתיים המקדש הולך ורוקם עור וגידים, או אפשר אולי להגיד – עץ ומסמרים…
אז לאחר שסיימנו את החלק הרעיוני והתכנוני הראשוני של המקדש השנה – הידוע בשמו “יער הבריאה” הפרוייקט עבר לשלב הבא לשלב הבא של התכנון, שכולל סקיצות הרבה יותר מדוייקות ובנייה של מודלים קטנים של העצים השונים.

חילקנו את העבודה כרגע לשלושה חלקים התייחסות למבנה הכללי (מבחינה רעיונית וצורנית), סאונד ותאורה

המבנה הכללי
נכון לעכשיו, מה שמתוכנן ( ניתן לראות זאת בסקיצות המצורפות) זה לבנות רשת של עצי-ענק שמחוברים בעלווה שלהם ולעיתים בשורשיהם, בתוכן יהיו כוכים, מדרגות לטיפוס, חרכי צפייה מהגובה, ועוד.

סאונד
בנוסף לאלמנטים אלו, בחלק העליון של העץ ישובצו חלילי-ענק שיופעלו באמצעות הרוח וכאשר תנשוב הרוח דרך היער כולו יתמלא בצלילים מדהימים שיהדהדו לתוך העצים וימלאו את חלל המקדש.

סקיצה של המקדש 1

מבט על של המקדש לאירוע מידברן “בראשית”

עוד סקיצות עם יותר פרטים וסירטוטים… 

בפגישה הבאה אנחנו הולכים להמשיך עם בניית המודלים וסגירות אחרונות לפני שזה הולך להגיע לשולחן השרטוט ולבניית מודל תלת-מימדי מדוייק של כל הקונסטרוקציה.
למי שמתעניין (ורוצה אולי גם להצטרף ולעזור), מצורף כאן גם לו”ז מסודר של תהליך העבודה שלנו, שתבינו בכמה עבודה מדובר

צוות המקדש מחפש כעת אחראי/ת על הCROWD FUNDING (קיקסטרטר) של הפרוייקט.
אם בא לכם לתרום קצת לפרוייקט וזה נראה לכם מתאים אז תשלחו מייל ל: art@midburn.org
או תרימו טלפון ל-054-8159357 (בועז)

מאת: עדן אוריון – edenorion.com
קשה לי להגיד מאיפה בא הניצוץ שהדליק אותי. יכול להיות שבני, שלומד בבצלאל סיפר לי שהם למדו על מייבריג׳ וטכניקת הצילום המפורסמת שלו שסייעה להבין את תנועת הרגלים של סוסים, או שמה ראיתי את הרעיון במתקן זיאוטרופ ונטג׳ לרכישה באי-ביי.
בכל אופן, עד מהרה התחשק לי לבנות אחד כזה

אז חלקכם יכול להיות שואלים את עצמכם מה זה זיאוטרופ ומאיפה הוא בכלל הגיע … אז בואו רגע נלך למקורות (אם כבר הנושא של מידברן השנה הוא “בראשית”)

זואיטרופ (Zoetrope) הוא מכשיר המייצר אשליה של תנועה באמצעות העברה מהירה של תמונות נייחות אל מול חריצים המשמשים לצפייה. מקור השם הוא בשפה היוונית “גלגל חיים”.

הזואיטרופ עשוי מגליל חלול ובו חריצים אנכיים. מתחת לחריצים, בצד הפנימי של הגליל ישנה רצועה ובה סדרה של תמונות. כאשר הגליל מסתובב, הצופה מביט דרך החריצים בתמונות הנמצאות בצד השני של פנים הגליל. כאשר הגליל מסתובב במהירות הנכונה, התוצאה היא אשליה של תנועה.

הזואיטרופ הומצא בסין במאה השנייה, והומצא בשנית במערב במהלך המאה ה-19, בדומה למכשירים דומים כפנקיסטיסקופ וזואופרקסיסקופ. המצאת המכשיר הייתה חלק מההתפתחות הטכנולוגית שהובילה לבסוף להופעת הראינוע בסוף המאה ה-19.

אז מצאתי כל מני תוכניות לבנות זיאוטרופים קטנים, וגם יש ימבה סטריפים שכוללים תמונות שמונפשות בסיבוב להורדה בחינם.

השלב הבא, לראות שיש זיאוטרופים תלת ממדיים. כלומר, במקום שהבזקי התמונות המשתנות יווצרו כתוצאה מתזוזה של חרכים דרכם מסתכלים, ובמקום תמונות דו-ממדיות, יעשה שימוש בבובות ששונות כל אחת מרעותה, והבזקי האור יהיו הבזקים הנוצרים בעזרת מבזק מהיר בתדר כזה יתן את אשליית התמונה.

למשל הזיאוטרופ של פיקסאר, עם דמויות מתוך סרטי ״צעצוע של סיפור״

ואז, החלטתי לבדוק האם בנו כזה גדול (כמו שהאמריקנים יודעים לבנות) באירוע ברנינגמן.
ומצאתי. פיטר הדסון, בונה זיאוטרופקן מקצועי שבונה כאלה ענקיים לאירועי ברנינגמן בנואדה. הוא נעזר בצבא קטן (80 איש) של מתנדבים שעוזרים לו לבנות את יצירות הענק שלו – דוגמאות להלן.

והפרוייקט האחרון שהציג בנוודה “Charon”

Peter Hudson’s Charon from jason tongen on Vimeo.

אז אחרי שראיתי ש״כבר עשו את זה״ החלטתי שאעשה אחד כזה לאירוע המקומי שלנו כאן בישראל. כמובן שקנה המידה, עקב יכולות וכלכלה, יהיה מעט קטן יותר מזה האמריקני קוטרו יהיה בין מטר למטר וחצי.
נפגשתי עם כרמל שפע, מייקר ומעצב מדהים ודיסקסנו את העניין.

נסענו ביחד למפעל ״פעלתון״ ושם סיפרנו על הפרויקט. בין שאר התובנות שיצאתי אתן מהפגישה שם, שעל מנת שהפרוייקט יהיה מוצלח, הסיבוב של הקרוסלה עם הדמויות (שעוד לא ידעתי אז מה הן יהיו) חייב להיעשות על ידי הצופים (משם גם שם המפעל – ״פעלתון״) מתקן שלא יופעל על ידי הצופים, לא יהיה מעניין.

מבחינה הנדסית חשבתי לעשות את הקרוסלה, במקום שתסתובב על ציר מרכזי, עם מיסבים וכל הבאלגן הנלווה לכך, שתנוע על ארבעה, ולבסוף החלטתי על שלושה גלגלים של רולרבליידס (חיכוך מכסימלי) שיהיו בניצב אליה בשלוש נקודות. גלגלי רולרבליידס עשויים בדרך כלל מפוליאוריתן או סיליקון והחיכוך שלהם חזק ביותר מצד שני כל אחד מהגלגלים מסתובב על שני מיסבים מדוייקים וקלים יחסית לעיגון, כך שאקבל פלטה עגולה שנחה על שלוש נקודות (היא לא תתנדנד), יחסוך לי בעיות איזון קשות, והגלגול צריך להיות סביר וקל לביצוע גם על ידי ילדים.

ביצעתי שני ניסויים בעזרת פטיפון שקיבלתי במתנה משירלי ועידן ממנוף, וסטרובוסקופ שקיבלתי , גם במתנה, מעודד רז. הניסוי הראשון היה עם דמויות של חיות בגדלים שונים, לצלילי קרנבל החיות. ניסוי זה הבהיר לי שבסיבובים של שתי שניות לסיבוב, 8 דמויות אינן מספיקות.

הניסוי השני עם 10 בובות, תלת ממדיות של ממש, לצלילי אמה סומק, היה כבר יותר טוב, אם כי ברור לי שמספר הדמויות צריך להיות גדול, 16 לפחות.

מכאן יצאתי לתכנון. נעזרתי בתוכנת  Sketchup תכנון ראשוני שהוגש לגילדת האמנים כלל קרוסלה בת ארבעה ראשי גלגול. התכנון המתקדם יותר כלל כבר שלושה ראשי גלגלול וגלגלות הגבלה שהפלטה לא תעוף על מישהו….

כן כבר נכנס ה״מה״ יקרה שם על הקרוסלה.
אז כמו שמייבריג׳ ואחריו עשו זיאוטרופים של סוסים דוהרים, רציתי משהו שונה, ואז נזכרתי בעבודת ״מעקב קרניים״ מדהימה של Gilles Tran  משנת 2000, שנעשתה אז על תוכנת  POV-RAY . זמן הרינדור אז היה שבועיים!!! לתמונה.

העבודה נקראת ״האסירים״ ומציגה זברות רצות במעגל וסביבן מעין כלא הבנוי בצורת כיפה.

בהתחלה חשבתי לקחת את הסוסים של מיבריג׳, להגדיל אותם, להדביק על דיקט 10 ממ, ולנסר ואחר כך, לצבוע בפסים שחור-לבן. בתי הירה לי שזברה לא כל כך דומה לסוס, אלא יותר לחמור. חבר אחר בעבודה אף הראה לי שזברה ממש נוערת בצורה דומה לחמור. ם כך היה עלי להשיג אנימציה, או צעד של זברה מחולק ל-16 פריימים.

חיפשתי ב-Youtube סרטון של מישהו שצילם זברות, אולי בספארי, ומצאתי, אפילו באיכות  HD. הסרטון הציג עדר שלם של זברות. ממנו הפרדתי שתי שניות שבן רואים זברה אחת בודדת מהלכת.

את הסרון של שתי השניות הפרדתי לפרימים בודדים בעזרת פוטושופ, ואז חיכתה לי עבודה לא קצרה של ניקוי העשביה והחול והשמים של הסואנה על מנת לקבל את הזברות נקיות.

התוצאה לפניכם

מכאן הדפסתי כל אחד מהפרמימים, על נייר, והתחלתי לנסר את הזברות.

במקביל, התחלתי לבנות את הרגלים, הפלטה המסתובבת והמערכת המכאנית של הגלגלים עליהם הפלטה מסתובבת.

מקורות:

הפנקיטוסקופ

פנקיסטיסקופ (Phenakistiscope), “מראֶ‏ה מטעה” בתרגום מילולי, הוא מכשיר אופטי ליצירת אשליה של תנועה, שפותח בראשית שנות השלושים של המאה ה-19 על ידי המדען הבלגי ז’וזף פלטו (Joseph Plateau).

בגרסתו הפשוטה ביותר, המכשיר בנוי מדיסק אחד המחולק לשמונה או שישה-עשר מקטעים, כשבכל מקטע פעור חריץ צר ולצדו דמות המצויה בתנוחה אחת מתוך רצף של תנועה (למשל, דמות קופצת בחבל, בועטת בכדור וכיוצא בזה). הצד עליו מצוירות הדמויות הופנה כלפי מראָ‏ה בעוד הצופה במתקן ניצב ללא ניע מן הצד השני של הדיסק, כשעינו צמודה לאחד החריצים. כאשר הדיסק הסתובב במהירות, בכל פעם שמפתח החריץ חלף בסמוך לעין הצופה, ניתן היה לראות להרף-עין את אחת הדמויות המצוירות מצדו השני של הדיסק (משום שהשתקפו במראה). הרושם שמתקבל על הרשתית הוא של דמות יחידה בתנועה.

פלטו, שחקר את התמדת רישומי האור על רשתית העין, הבין שהדימוי שנחשף לרגע מותיר את רושמו על הרשתית גם אחרי שנעלם: “אם מספר אובייקטים הנבדלים באופן רציף בצורתם ובתנוחתם מוצגים לעין בזה אחר זה במקטעים מהירים וסמוכים, הרשמים שהם מפיקים על הרשתית יתערבבו יחדיו כך שניתן יהיה להאמין שאובייקט יחיד משנה את צורתו ואת תנוחתו.” ‏‏[1]

קישורים

בניית זיאוטרופ מארדואינו וכונן  ישן

http://www.instructables.com/id/Stroboscope-zoetrope-using-Arduino-and-a-broken-/

בניית זיאוטרופ תלת ממדי כל סוזי העצלה

http://www.instructables.com/id/3D-Zoetrope-1/0/?lang=ja

עוד פרוייקט ארדואינו עם דמויות חתוכות בלייזר

http://makezine.com/2011/03/17/making-a-laser-cut-zoetrope-with-processing-and-kinect/

זיאוטרופ קלאסי (ללא סטרוב) מגלגל של אופניים עם בובות תלת ממדיות!!!!

http://howtosmile.org/record/5519

זיאוטרופ גלגל אופניים – קונטרה לפיקסר

http://www.geek.com/geek-cetera/experimental-animation-turns-bike-wheel-into-cyclotrope-1329501/

עוד תמונות: http://www.noskill1343.com/2011/05/cyclotrope-traditional-animation.html#.Usk_7PZOGzc

מיני זיאוטרופ מקופסת פלאסטיק

http://oaklanddiscovery.blogspot.co.il/2011/03/zoetrope-mini.html

זיאוטרופ ממסכי LCD

http://vimeo.com/46688582

פנקיסטיסקופ של דמויות רוקדות שיצר אדוארד מייברידג’ בשנת 1893

ריכוז זיאוטרופים מעניינים

http://mabak.wordpress.com/tag/zoetrope/

זיאוטרופ בפינטרסט

http://www.pinterest.com/gaellemel/optical-illusssion/

גרגורי ברסמיאן אמן זיאוטרופים מדהים (לא פיטר הדסון)

http://gregorybarsamian.com/

אנימציה של הדמויות, המדמה צפייה דרך מכשיר הפנקיסטוסקופ

“המיצב הוא מראה גדולה מאוד שחתוכה בצורה של שלולית, שתהיה מונחת על האדמה.

יש מאחורי זה כמה רעיונות. אני חושב שיש בזה משהו שמאוד לא ‘אונס את הסביבה’.

מתאים לסביבה שהיא שטוחה, מקום שיש לו תאורה טבעית שיכולה להשתקף”.

אז מה הרעיון?

“הרעיון הוא שאנשים ילכו על זה ערומים, עד כמה שאפשר. אני אנסה לבקש את זה מאנשים, אבל עוד לא ברור איך זה יקרה.

זאת הזדמנות לאדם לראות את עצמו מזווית שהוא לא רגיל לראות את עצמו. זאת זווית מאתגרת. אני חושב שאנחנו קצת צבועים לגבי העירום שלנו, ולא מבינים את המיניות שלנו עד הסוף.

ופה יש לנו הזדמנות באמת להסתכל במראה ולאלץ אנשים לחוות את זה. וברנינג מן זה המקום היחיד שזה באמת יכול לקרות בו באופן רציץ וצפוי”.

“ברנינג מן זאת הזירה היחידה שיכולה לשלב עירום ואומנות בצורה כל כך רדיקלית”.

אז למה אתה עושה את זה?

“אני לא פסל, וזאת הזדמנות יוצאת דופן מבחינתי. הרבה פעמים כמעצב אני תומך ברעיונות של אנשים אחרים.

אז מבחינתי זאת חוויה מאוד אינטימית של יצירה ומאוד שונה מהיצירה הרגילה שלי.

יש הבדל גדול בעיניי בין להיות מעצב לבין להיות אמן. זאת הזדמנות בשבילי להיות אמן”.

יש לך ציפיות למידברן 2014?

“האמת שאני לא כל כך יודע למה לצפות. אם אני רוצה לפנטז, זה מה שהברנינג מן היה לפני שהוא התמסחר כביכול.

משהו שהוא יותר אינטימי. שיהיו את על האלמנטים של המופרכות של הברנינג מן הגדול, אבל יותר הזדמנות לפגוש את האנשים, ולפגוש אנשים שאני אח”כ אראה את הפנים שלהם שוב”.

מה הפרוייקט הכי צריך עכשיו?

“מה שחסר לפרוייקט כרגע זה כסף. חד משמעית.

אני כרגע במצב שאני יודע לעשות את הפרוייקט, והוא בר השגה מבחינה טכנית, פשוט אין מספיק כסף.”

….

זוהר שואף

תספרי לנו טיפה על הפרוייקט, במה מדובר?

“הפרויקט הוא בעצם במה שפתוחה לקהל הרחב, בעיקר לקהל ה’הופרים’ (אנשים שעושים הולה-הופ),

הוא אמור לספק את כל המרחב האפשרי בשביל שמי שרוצה לייצר משהו חדש או להראות את האומנות שלו באמת יוכל לעלות על הבמה ולעשות את זה מול קהל שבאמת מסתכל ומעריך את העבודה שלו.

מעבר לזה שזו במה שנותנת את כל הספייס, יש לזה צורה עגולה ושני חישוקים שיוצרים מן עולם שכולו מחבק, ויש גם שתי דמויות בצד שגם מאוד מוסיפות ליופי, וגם לכל ההרגשה הזו שזה באמת לקהילה שלנו, קהילת ההופרים.”

מה הקשר שלך להולה-הופ?

“אני עושה הולה-הופ כבר הרבה מאוד שנים. זה גם המקצוע והפרנסה שלי ויש לי המון תלמידים מקסימים ברחבי-הארץ.

זה מלווה אותי ביום-יום, הכרתי דרך ההולה-הופ אנשים מאוד יפים ששינו לי את החיים. הכרתי חברה מאוד פתוחה, בלי הרבה אגו. וזה מחבר בין אנשים מכל הגילאים מכל המקומות בארץ.”

מה הכי מרגש אותך בעבודה על המיצג הזה?

“זו בעצם פעם ראשונה שאני עושה מיצג כזה, וזה משהו מאוד גדול, גם מבחינת הגובה, וגם מבחינת הפרוייקט עצמו.

מרגש אותי גם השיתוף פעולה עם אנשים, וגם שזה מקום שאנשים יכולים להציג בו פעם ראשונה בעצם את האומנות שלהם.”

באיזה מצב הפרוייקט נמצא כרגע?

“כרגע, אנחנו במיוחד צריכים אנשי-צוות. יש לנו חלק שעובדים בהפקה, שזה במיוחד האירגון, אבל אנחנו זקוקים להמון עזרה בענייני הבנייה וההקמה. בגדול, אנשים שיביאו רעיונות חדשים ושיעבדו עם הידיים.”

“אני חושבת שהגיע הזמן שלקהילת ההופרים שלנו יהיה מקום משלהם,

שיהיה להם האופציה להביא את האומנות שלהם למקסימום במקום לבוא לחשק סתם באיזה מקום ושאף אחד לא מסתכל עליהם.

אני חושבת שאנחנו יכולים להוסיף הרבה יופי וקסם, ולא רק לברנינג-מן.”

“הרבה פעמים אני שומעת מהתלמידות שלי כמה שהן רוצות להופיע ופשוט אין להן את האפשרות הזאת.

הייתי רוצה לתת להם את המתנה הזו. אז יש במה, היא שלכן, רק תבואו ותעזרו וכולנו נתמוך אחד בשני.”

איך יראה היום שיפתחו השערים?

“לא יודעת, אני מוכנה להפתעות!

לא לצפות נראה לי זה הדבר הכי טוב.

פשוט להיות שם ולהנות מהרגע.”

רוצה למסור משהו לקהילה?

“מי שרוצה לעזור, בבקשה שיפנה אלינו, אנחנו צריכים את העזרה ונשמח אם יצרו איתנו קשר במייל.”

…

דניאלה פלמן קרו (הופ)

daniela.hoop@gmail.com

מיצג ציור באדמה מהאדמה – Earth Doodle – מיצג בשיתף הקהילה

השראה

הרעיון של המיצג, הגיע מהבנות שלי. אילה (אוטוטו בת 6) מציירת  על האדמה בכל הזדמנות. בקיץ שעבר היא יצרה מבנים עגולים מורכבים מפרטים רבים של קווים נקודות וצורות. בכל פעם זה נראה כמו שטח פולחן קדום לאלות שנשכחו כבר מהתודעה, אבל הצורה והצורך לבטא אותה נשארה בDNA שלה. שירה (בת 4) בתנועות מעגליות חזקות מסמנת שטחים אליהם היא מתייחסת. היא עוד לא מציירת דמויות או אובייקטים כמו בית ועץ, אבל היא מסמנת אזורים או מביעה, בצורה בלתי אמצעית, קו שהוא האנרגיה הפנימית שלה.

כשהתחלתי לגבש את הרעיון, לא היה קשה למצוא רפרנסים מהעולם, ליצירה על פני האדמה ושרטוטים פולחניים מעגליים- Black Rock City, Crop Circle, תרשימים קבליים, אומן השלג סיימון בק, גנים יפנים, טראסות, Stonehenge, ספרי כישוף ועוד.

הרעיון

במשפט אחד –  בואו לצייר על האדמה עם אבנים וכל מה שתמצאו בשטח. מה שבא לכם, יהיה מגניב, יהיה צל, יהיו שתיה וכיבוד, ובערב תהיה מדורה.

דברים שצריך

ציוד וכלי עבודה

ניסויי כלים למיצג

בדיקות המתווה בשטח על האדמה

בדיקה ראשונה – בשדה ליד הבית

בדיקה שניה – שרבוטון בחוף

בדיקה שלישית – שרטוט המתווה בגודל 1:1

בדיקה רביעית – במיקום המשוער של האירוע המקדים בחוף מכמורת (הצפוני)

הכנות לאירוע המקדים ב- 2-3.5.14

האירוע המקדים הוא ניסוי הכלים הגדול לפני הפסטיבל. מעין חזרה גנרלית, לבדוק איך המיצג עובד בשיתוף הקהילה, הזדמנות לשתף את כולם, גם אלה שלא מגיעים לפסטיבל, ולחזק חולשות ולעשות הכנות בזמן אמת.

לעדכון נוסף, ופירוט (אפילו יותר מזה) ניתן למצוא בבלוג שמתעד את תהליך העבודה

http://midburn-earthdoodle.blogspot.co.il/

להרשמה לאירוע

https://www.facebook.com/events/1378062985808077/?ref_dashboard_filter=upcoming

אפשר להגיע בלי להרשם, אבל יהיה נחמד לקבל מושג מי וכמה מגיעים, יהיו עידכונים לקראת האירוע, אז כדאי לעקוב, אפילו אם אתם רק סקרנים.

מידברן צריך אתכם! “Man & Eve” צריך אתכם

לפני כשנה, קהילה קטנה של ברנרים פיתחו והקימו את פרוייקט ה”ליבה”. אותם האנשים לא ידעו כמה זה ידרוש וכמה כוח וריכוז יצטרכו בכדי לבנות את “יד ההשראה”. אם מאמץ רב הם הצליחו, וזה היה יצירת אומנות יפיפייה. וכמו השם שלה, היא בהחלט עוררה השראה

ההשראה נמשכה ושנה לאחר מכן, הנה אנחנו שוב כאן, מול האירוע הרשמי הראשון של מידברן בארץ והפעם אנחנו יותר חזקים, מנוסים ומלאים בהשראה העוברת לנו בורידים

ומצד שני, הפעם אנחנו עומדים בפני משימה גדולה יותר

כקהילה אנחנו מוצאים את עצמינו בזמנים מרגשים. האירוע הראשון הרשמי שלנו יהיה בעוד חודש וכולם רוצים להיות עד לדברים שיקרו ולרגע ההיסטורי הזה למידברן

אבל להיות ברנר זה לא רק להגיע. להיות ברנר הכוונה להיות אדם מסור להשתתפות הרדיכלי האתי
שירשה לשינויים טראנספורמטיביים בקהילה שלנו ובתוך כל אחד ואחד מאיתנו

הצוות שעובד על האפיג’י של  “Man & Eve” עובד ללא הרף לבנות את לב ליבה של האירוע וכולם יוכלו ליהנות ממנה

צוות האפיג’י יודע שאפשר רק ליצור דרך עשיה. כולם מוזמנים לבוא לתת יד. כמו כן, כולם מוזמנים לבוא ליהנות! אנחנו יוצרים את האמת בעולם דרך הכוונות הטובות והמעשים שפותחים את ליבנו.

האפיג’י של “הקשר הקדוש” צריך אתכם ויש צורך למתנדבים שיצטרפו לצוות  מתחם האש וגם 

לצוות  הLNT (חומר שלא שייך)האירוע והאפיג’י רק יוכלו להתקיים דרך מדיום של השתתפות אישית עמוקה. המדבר הוא הקנבס הריק שלנו והוא רק מחכה שנחייה

אותו באמצעות הדרכים הנפלאים שלנו

כאחד מצוות מתחם האש , עם עוד אחרים, יהיה לכם את האחריות לשמור על המתחם שמסביב לאפיג’’י בזמן השריפה בערב המיוחד של שריפתה”Man & Eve” ותהפכו להיות אחד מאפוטרופוסי האש של הקשר הקדוש

כאנשי קהילת מידברן וברנרים בכלליות עלינו לכבד את הטבע ואת האדמה עליה נחנה ולא להשאיר

חומר שלא שייך. הצוות האחראי

למשימה הזאת היא צוות החש”לש (חומר שלא שייך). הצוות יוודא שאנחנו נשאיר את מתחם האירוע נקי גם אחרי  שריפת האפיג’י ושהמדבר יהיה אפילו במצב יותר טוב אחרי שנעזוב את המתחם

להתנדב ל”Man & Eve” זו דרך נפלאה להתחבר עם החברים השונים בקהילה, ליצור חברויות מדהימות וקשרים עמוקים ועל כל זה יש את הזכות להקים את האירוע הראשון הרשמי של הקהילה שלנו בארץ

למתנדבים שהם דוברי אנגלית בבקשה ליצור קשר עם אנקה

Anca.Uliu@gmail.com

לדוברי עברית אנא פנו אל איתמר

Itaman200@gmail.com

בואו נבנה! בואו נבנה משהו ביחד

בין שמיים לארץ, תלויים על ענן, לאן שלא נביט זה נדמה שכולם כאן עפים בחלל. מה זה הכוח הזה שגורם לנו להרגיש כל פעם התעלות? ולמה זה קורה כשאנחנו נפגשים יחד, כקהילה?.

אם יש דבר אחד שלא עזב אותי מאז הביקור הראשון בנוואדה, זה איך לעזאזל אסופה של כל כך הרבה פרטים שלכאורה אין ביניהם שום קשר מרגישים עכשיו כ”כ טוב ביחד. האם באמת יש דבר כזה שנקרא ״ברנר״ או ״שרוף״? לדבר הזה יש בכלל תנאי קבלה?

רוב הקהילות שאנחנו פוגשים מצריכות מהפרט להתאים עצמו אל מטרה משותפת, תוך הסכמה על קודים פנימיים וחיצוניים משותפים.

קהילת הברנינג מן אמנם מושתתת על עשרה עקרונות, עקרונות שברגע שקיבלת אותם על עצמך את/ה מוזמנ/ת להצטרף, התקבלת.

מעבר לעובדה שעשרת העקרונות מאפשרים להתכנסות אנושית בסדר גודל שכזה להתנהל בצורה מסודרת תוך כיבוד חוקי המקום, הסביבה והאדם שלידנו. אם נסתכל לעומק מספיק, נוכל למצוא את אותה האפשרות, שלנו, להרגיש ביחד על אף השונות הברורה בינינו.

ביום יום, אנחנו נוטים להתאים את עצמנו אל ערכי הסביבה בה אנו חיים, נקודת הייחוס שלנו להבנת עצמנו והעולם היא חיצונית לנו והיא תלויה בקודים התנהגותיים, אופנה, סטטוס חברתי וכו’. הצורך שלנו להתאים את עצמנו אל הסביבה, יבוא לרוב על חשבוננו אנו, והוא מקור לרבים מהתסכולים שאנו חווים בחיים.

כדי לפרוץ את גבולות עצמנו, כדי ליצור, כדי שנוכל להשתחרר מכל הסיפורים שסיפרנו לעצמנו על מי או מה שאנחנו, אנחנו צריכים סביבה מאפשרת, תומכת, סביבה מספיק חזקה שתדע להכיל את מי שאנחנו, באמת.

הקהילה שלנו היא כזו, עבור רובנו זו אולי הקהילה היחידה שאנחנו מכירים שעל מנת להתקבל אליה אתה לא צריך להיות חלק, אתה בסך הכל צריך להיות אתה.

זהו מעגל בריא שמזין את עצמו, שמאפשר לנו לתת בלי פחד, ליצור בלי פחד, שמאפשר לנו פשוט להיות. זו קהילה שמקדשת את האינדיבידואל שהביחד מאפשר בה את הלבד.

יעל הגיעה למידברן כמעט בטעות, התנדבה לגייט והתאהבה. היא רוצה לספר לכם על החוויה שלה ולהזמין אתכם למסע:
“הגעתי למידברן מבלי שהתכוונתי.
זה התחיל כשחבר סיפר לי שקיימת בארץ קהילה הדומה לברנינג מן האמריקאי.
על הברנינג מן בנבדה שמעתי, אבל לא הצלחתי לדמיין איך זה ייראה פה בארץ.
התכוונתי לקנות כרטיס, אבל משהו עצר בעדי. החלטתי לחכות עם זה בנתיים ולראות מה קורה בהמשך.
ואז חברה סיפרה לי על הגייט.
אמרה שמחפשים אנשים שיהיו אחראי משמרת. סיפרה לי על התפקיד והרגשתי שזה תפור עליי.
למידברן הגעתי כמה ימים לפני תחילת האירוע. לא ידעתי מה מחכה שם ולא ידעתי למה לצפות. היו לי גם לא מעט חששות- אולי זה גדול עליי? כל האנשים, המסיבות, אולי לא אהיה מספיק מעניינת? לא מספיק מחופשת?
ואז הבנתי שזה באמת כמו שחשבתי. זה גדול ואף עצום, אבל בעצם גם כל כך אינטימי. לא ידעתי שאפשר להרגיש כזאת קירבה למעל 6500 אנשים.
היום, כעבור 3 חודשים, אני מנסה לחשוב מה היה שם ועדיין לא בטוחה מה היה הדבר שתפס אותי, אבל מה שכן, נתפסתי חזק.
אני חושבת שמעבר לכל האנשים המרתקים, המחנות הנהדרים, המסיבות המשוגעות, האומנות הייחודית והמדבר הקסום, אני מאושרת על כך שלקחתי חלק והשתתפתי.
והשתתפות עבורי הייתה הגייט.
ומה זה בעצם הגייט?
זה הפורטל לעיר, ועבורי זהו שער הכניסה לעולם המופלא הזה, שבמשך שבוע שלם העניק לי תחושה של חיים, שכמותם לא ידעתי שקיימים עד אותה נקודת זמן.
יש משהו בתחושה של העשייה וההתנדבות שחיזק אצלי את תחושת השייכות. לדעת שאני חלק מהפנים של העיר ולא סתם פנים, אלא הראשונות שרואים. זאת תחושה שאי אפשר ממש להסביר במילים.
ב2/10 אנחנו נפגשים שוב, ללילה שכולו קסם ומסע בזמן.
אנחנו צריכים אתכם איתנו למשמרת של שעתיים בגייט.
אני אהיה שם ואשמח לכמה שיותר אנשים שרוצים לתרום ולהיות חלק, יחד איתי.
אני מצרפת את המייל שלי, מוזמנים לכתוב לי: yaelyechieli@gmail.com
בנוסף, הנה הקישור למלא טופס התנדבות: http://goo.gl/o16xyu
שלכם,
יעל”

כל אחד/אחת יכולים להיות חלק מברנינג-מן. אנו מכבדים ומקבלים בברכה כל אדם זר/מוזר/לא מוכר. אין דרישות מקדימות להשתתפות בקהילתנו.
אני מבקש להציג לפניכם זווית נוספת לפרשנות – מהי הכללה רדיקלית. מושפע ממאמר שכתב Will Chase, אחראי על תעמולת הברנינג-מן, ואחראי על אסטרטגית התקשורת העולמית.
בואו נשים לב למבנה כתיבת העיקרון:
כל אחד/אחת יכולים להיות חלק מברנינג-מן – זו הצהרה חד משמעית שאינה ניתנת לפרשנויות.
אנו מכבדים ומקבלים בברכה כל אדם זר/מוזר/לא מוכר – למען הסר ספק, לא רק שכל אחד יכול להיות… אנחנו גם מכבדים ומקבלים בברכה כל אדם זר, או מוזר, או לא מוכר… אנחנו מעודדים ומזמינים כל אחד ואחת בהתנהגותנו המכבדת ובקבלת הפנים המברכת.
אין דרישות מקדימות להשתתפות בקהילתנו – ההשתתפות בקהילתנו היא ללא תנאי או תנאים, אין תנאי סף… גם קיום עשרת העקרונות אינו תנאי להשתתפות בקהילתנו… כל אחד מוזמן, כל אחד רצוי, כל אחד יכול להיות חלק, כל אחד מכובד, כל אחד מבורך באשר הוא, זר, מוזר, ולא מוכר.
למה?
הכללה רדיקלית נועדה להזמין ולקבל את כל מי שרוצה להשתתף בדיון הקהילתי והבין-אישי בנושאים השונים, בדעות ובעמדות השונות, זו לא רק סובלנות.
אנו גאים לסייע ולטפח קהילה שמקבלת בברכה את כל קצוות הקשת הפוליטיים, זרמים דתיים, המינים, הגזעים, האמונות, העדפות מיניות, הצבעים, הגילאים וכו’.
אנו מאמינים שהדרך הטובה ביותר עבור אנשים לפתח ולהתפתח בעמדותיהם הפוליטיות, חברתיות, והתרבותיות לקראת עתיד טוב יותר היא באמצעות החיבור הבין-אישי, שיתוף ברעיונות, מעורבות בשיח מושכל עם אנשים המייצגים מגוון רחב של פרספקטיבות.
אינטראקציה פנים אל פנים היא המפתח במשוואה זו … המשקפת עקרון נוסף מעשרת העקרונות שלנו –
מיידיות
חוויה מיידית היא במובנים רבים הנדבך החשוב ביותר בתרבות שלנו. אנו שואפים להתגבר על מחסומים העומדים בינינו לבין החיבור לאני הפנימי שלנו, למציאות של הסובבים אותנו, למעורבות בחברה, ולקשר עם עולם הטבע שמעבר לשליטתם של בני אנוש.
אחד המחסומים האלו הוא הקשר האנונימי שבעולם הדיגיטלי ובאינטרנט.
בין אם אתה בבלאק רוק סיטי, או במידברן, מעורב בקהילה, או פשוט חי חיים המבוססים על ערכים ברנריים. ברנינג-מן מספק את ההזדמנות עבורך לגלות את העצמי האותנטי שלך, ולממש את הפוטנציאל של התשוקות האמיתיות שלך. אנחנו לא כאן כדי להגיד לך מה לעשות עם הפוטנציאל הזה, או לאן לכוון את הפעילות הפוליטית חברתית שלך, או את תחומי העניין שלך, או את הכעס שלך, אם זו הדרך שבה אתה רוצה להתנהל.
אנו מספקים כור היתוך שבו אתה, וכל חלק ממך – יכול להבין את הפוטנציאל הזה.
אנחנו רוצים לשפר את העולם. כולנו רוצים לשפר את העולם – אנשים רואים אחרת את איך שהדברים נראים באמת, אנחנו לא הולכים להגיד לך איך זה נראה, אבל אנחנו כן יכולים לספק לך את המרחב כדי לגלות בעצמך.
ואולי תגלה שכך באמת נראה עולם טוב יותר.
כוונת ההכללה הרדיקלית לא באה רק מהאספקט של סובלנות, עצירת הגזענות, מידור והפליה… היא גם באה להזמין אנשים בכבוד ובברכה לדבר על האג’נדות שלהם, להתדיין ולגשר על פערים חברתיים, פוליטיים, תרבותיים וכו’ ולדעת להכיל את האמרה “איש איש באמונתו יחיה”.
עקרון ההכללה הרדיקלית פוסל את האינסטינקט המידי שלנו לציפייה שכל זר/מוזר/ולא מוכר חייבים לקיים את עשרת העקרונות, ולהתנהג כחלק מהקהילה. מתפקידינו לייצר את האינטראקציה הבין אישית ולחלוק את דעותינו למען עולם טוב יותר, חובה עלינו להיות סבלניים לתהליך.

ההשתתפות במידברן מלאה בחוויות קטנות וגדולות שמקלפות מעליך שכבות.
העיניים רואות פתאום יותר, מבינות שהכל מסביב מדויק.
באירוע עצמו, כאשר הקסם מתרחש, קשה לפספס את העוצמה שיש לעשרת העקרונות, למדבר, ללבבות הפתוחים ולמיצגים רבי העוצמה.
הפער בין המציאות הברנרית שמתרחשת באירוע עצמו לבין “החיים הרגילים” יכול להיות גדול לעיתים ולכן רציתי לשתף אתכם בתגלית מרעישה ששינתה את חיי.

הקסם הזה מתרחש בכל מקום שבו באים במגע עם מידברן.

גיליתי את התגלית הזו במהלך העבודה על מידברן 2015.
הבחירה להתנדב ולהכניס את מידברן הביתה, לאורך כל השנה, גרמה לי לגלות שלא מדובר באירוע חד שנתי שבו קורים דברים גדולים מהחיים.
מדובר בתרבות שלמה שהעיסוק בה מוביל להתרחשויות מרגשות כל הזמן.

האסימון נפל לי בזמן העבודה על התוכנייה והמפה. יותר מ-130 עמודי תוכן המציגים את מחנות הנושא, פעילויות שהמשתתפים בחרו לשתף אותנו בהם מראש, מידע שימושי וחודשים של עבודה מאומצת סביב השעון כדי להוריד את התכנייה לדפוס בזמן יחד עם צוות מסור וכישרוני בטירוף.

היו רגעים של קושי. של מאבק. של שאלות למה אני עושה את זה בכלל.
ביום שבו התכנייה ירדה לדפוס, קיבלתי שיחת טלפון שהפכה לי את הקרביים.
פנתה אלי בחורה מקסימה בשם יעל, מטעם המיצג UP TO YOSH.
היא ביקשה לדעת האם המיצג מופיע בתכנייה ובמפה.
ידעתי שהוא לא מופיע ושמעולם לא קיבלנו עליו מידע משום מה.
כשיעל סיפרה לי על מה מדובר, התהפכה לי הבטן.

המיצג הזה, הינו כדור פורח שעלה לאוויר לזכרו של VJ YOSH ז”ל.
ליוש היה חלום.
לייצר “מסיבה מקבילה” בשמיים, כדור פורח אשר יעלה אתכם מהמדבר אל חוויה חדשה של התעלות.
לאחר מותו, חבריו ובני משפחתו החליטו להגשים את חלומו.
הוריו של יוש רצו לשמור את התכנייה כמזכרת.
ידעתי שאין לי איך לעזור וכי התכנייה ירדה כבר לדפוס.

באותו ערב, אני מקבלת טלפון דחוף מהדפוס –
מעדכנים אותי שיש תקלה לא ברורה ושהתכנייה לא ירדה להדפסה.
צמרמורת עברה בי.

מיד עשינו את כל מה שצריך כדי שהמידע יופיע בתכנייה.
וכך היה.

כעבור כמה שעות, כשידעתי שהכל הסתדר, שלחתי הודעה ליעל.
היא שלחה לי בחזרה תמונה – בתמונה, נרות זיכרון מתחת לביתו של יוש.
מסתבר שהתקלה בדפוס התרחשה בדיוק כשערכו טקס זיכרון מתחת לביתו.

את מה שהרגשתי באותו רגע לא אשכח לעולם.
חוויה שהצטרפה לאוסף של רסיסי זיכרון, הבזקי תמונות, תחושה חמקמקה שהכל מדויק ושהכל קורה מסיבה מסויימת.
חוויה שהיא תמצית מהותו של מידברן בעיני.

נראה לי ששמעתי את המילה מידברן לראשונה מתישהו אחרי האוקטוברן.

לפני זה היה את הברנינגמן, מילה שחדרה אלי לתודעה דרך חוויות של חברים שהיו וטעמו מהמעדן

האנושי משנה המציאות הזה… לי עדיין לא יצא.

אבל האוקטוברן מאוד קרץ לי, ואני חושב שזה היה בשבילי הניצוץ הראשון של להבת אש שרק

הולכת ומתעצמת, ונראה שהיא הולכת ומשתלטת על חיי, ואני בוער בשמחה.

זה היה באחד מהסופשים של אוקטובר 2012, מפגש נדיר של אנשים יפים, מתובל באומנות ובעיקר

בתחושת חופש שכמותה טעמתי רק פעמים בודדות בעבר, ובעיקר לא בארץ.

הדבר הזה שהתחיל עבורי אז הפך כאמור לאחד מהדברים העיקריים שחיי סובבים סביבם,

כשמידברן נכנס לתמונה כארוע רשמי ב2014 הייתי ממקימי קמפ שנקרא פויקמפ, מקווה שטעמת אותנו כבר..

העבודה בקהילה הקטנה הזאת, שהיא חלק ממנדלת הקהילות הרדיקליות שצצות להן, היא הדבר

הכי מפרך (ולא מתגמל כלכלית) והכי מסב אושר שנתקלתי בו בחיי.

אני מרגיש שבשנתיים האחרונות החל אצלי באופן אישי תהליך של צמיחה בעיקר בתחום של התנהלות בתוך חברה ויזמות של פרוייקטים משותפים.

החיים שלנו מלאים במציאות שלא אנחנו מכתיבים, והמידברן הוא מגרש משחקים חדש לחלוטין שבו יש לנו את היכולת לייצר מציאות כיד הדמיון… זהו נכס שאני ממליץ לכולם להתנסות בו.

“אתה לא יכול לפתור בעיה בעזרת אותה צורת חשיבה שהכניסה אותך לבעיה” טוען איינשטיין, ואני

מוסיף, “נסה קצת מידברן…”

2004. נוואדה. השנה הרביעית שלי בעיר הזמנית. 35,663 משתתפים, ועוד אחד אני. הגעתי כבר יחסית מוכן,
קמפ בשם RED NOSE DISTRICT אימץ אותי כבר כמה שנים קודם והפלאיה הפכה לבית שני….לימים אף ראשון.
מגיע אל הפלאיה שלושה ימים לפני שהעיר קמה, יש משהו מדהים לראות את העיר קמה מול העינים שלך.
סופות אבק, שמש, חום, קור, עוד סופות אבק ובאיזשהו שלב אני על האופניים שלי מביט מזרחה ורואה משהו לבן מנצנץ ממש, אבל ממש רחוק, אני מנחש שזה ממש קרוב ל trash fence ,יאללה, הולך על זה, נוסע לשם!
מים ? יש, מצלמה דיגיטלית מיושנת ? יש! מסכת אבק? יש! משקפי אבק ? יש!
יצאנו לדרך…אני ו”ריקשה”, האפניים המשופצרים שלי.
רוכב לכיוון מזרח ושומר על קשר עין עם הנקודה המנצנצת שבאופק שלאט לאט מקבלת צורה של מלבן בהיר.
מתקרב ומבחין שהמלבן הזה הוא בעצם קיר לבנים בצורת “ח”.
חונה בכחול אבק, מקיף את הקיר ומה שנגלה לעניי עומד להיות הזוי ביותר.
אני מביט ב”חתיכה” שנתלשה מתוך מסעדה.
שולחן קטן לשני סועדים, מפה לבנה, עריכה מלאה, כוס יין, פמוט עם נר, שתי מנורות קיר שיוצאות מקיר לבנים שפעם היה מלבן שפעם היתה נקודה לבנה מבצבצת.

פשששש מגניב חושב לעצמי, הולך להביא את המצלמה הדיגיטלית שלי, מניח אותה על כיסא האפניים ומכוון את הטיימר ל 10 שניות ומתיישב על כיסא ליד השולחן. בשלב הזה אני מדמיין כבר את הסיפור שמאחורי התמונה.
מחכה 10 שניות שהמצלמה תקליק.. רק שאחרי חמש שניות מתייצב לידי מלצר לבוש בחליפה כשבידו השמאלית תפריט ובידו הימנית מפית, בדש המקטורן שלו פרח אדום מאובק.

אני פונה אליו באנגלית ושואל שאלות אבל המלצר….אילם. רק מניח את התפריט מולי ושולף פנקס ועיפרון ומוכן לקחת ממני הזמנה.

סבבה….זורם איתך אחי, מעיין בתפריט ומזמין מנה ראשונה, עיקרית וקינוח ותוהה מה יהיה פה הקטע.
המלצר נעלם מאחורי הקיר ולאחר 15 דקות חוזר עם המנה הראשונה שהזמנתי, ברוסקטה עם סלט עגבניות קר, טרי וטעים.

המנה העיקרית לא איחרה לבוא ובשלב הזה כבר לגמרי הפנמתי שאני יושב במסעדה, אוכל ומתרגש.
בתום הארוחה אני מסמן למלצר שיגיש לי חשבון, הוא חוזר עם קופסת פח קטנה, מניח על שולחני ונעלם…
נותרתי אני וקופסת הפח, זה הרגע, אני חושב לעצמי, פותח את הקופסה ובתוכה קלף קטן ועליו נ.צ של המסעדה בה אני יושב, בגב הכרטיס כתוב:
“gift this to someone who is in need for food for his soul”
נותרתי ללא מילים, באותו הרגע הבנתי משהו שנחקק עבורי לשנים…

האיש הזה שמעולם לא אדע את שמו הפעיל אצלי שני מנגנונים :
הראשון הוא השראה, התרגשתי מאוד ורציתי באותו הרגע לעשות משהו עבור מישהו אחר
השני הוא השתתפות… אותו איש חביב העביר לידי את הזכות להשתתף ולעשות משהו עבור מישהו.
המצלמה שלי אגב….נשארה שם.
מידברן בשבילי לעולם יהיה השראה והשתתפות, כשאנחנו משתתפים אנחנו מעוררים השראה באחרים שמניעה אותם להשתתפות שמניעה להשראה.

שלום לכוווווולם!

קוראים לי עדן אוריון ואני משמש כיושב ראש הוועד המנהל של עמותת מידברן.
רבים מכם בוודאי מרימים גבה או שתיים, ושואלים את עצמם: מי? מה? למה? מתי?
אז ככה:
אני בן 53, נשוי, אב לבן ובת (25, 22) מתגורר בקורנית שבגליל, ועובד באוניברסיטת חיפה.

לפני שאספר על העמותה אני רוצה להקדיש מספר שורות לדרך שהביאה אותי למקום הזה:
הכרתי את אירוע Burning man לפני כשש-עשרה שנים. הדבר ששבה אותי היו עשרת העקרונות והאופן שהם גורמים להתהוות האירוע והחוויה שבו.
את ההשתתפות שלי במידברן התחלתי באירוע בשבועות 2013 ובכל האירועים שהיו אחריו.
ככל שרמת ההשתתפות שלי גברה: מהעמדת מיצבי אמנות עד למעורבות בעמותה, בוועדת ביקורת ובוועד המנהל תוך כדי ניהול מחלקת מחנות נושא בשני האירועים הגדולים, כך החוויה הלכה והתעצמה.
קיום עשרת העקרונות באירוע וגם מחוצה לו, בחיי המקצועיים והאישיים, גרם לשינוי הגדול ביותר בחיי.
אני אסיר תודה לקהילה המופלאה הזו שמאפשרת לי כל זאת.

ועכשיו לעניינינו:

למה עמותה?
שאלה שנשאלת לא מעט פעמים: למה בכלל צריך עמותה? לא מספיק שכמה חבר’ה יוזמים התכנסות ברוח עשרת העקרונות בחוף הים? בשביל מה צריך את כל הווג’ראס הזה של ועד מנהל? ועדת ביקורת, אספות, ובטח יש שם גם כסף, לאן זה הולך?

מכיון שהאירועים שאנו עורכים הם גדולים, מרובי משתתפים, כרוכים במגע עם הרשויות, (אחריות אזרחית – מעקרונות מידברן) ודורשים ה-ר-ב-ה אחריות, אי אפשר שהדברים יפלו על כתפיים של אנשים פרטיים, ובכלל הרשויות לא ידברו עם אנשים פרטיים, עמותה היא גוף שהרשויות יכולות להתממשק אתו. העמותה מאפשרת את לקיחת האחריות הרבה המצויה בארגון אירועים גדולים: ביטוח, ניהול כספים, עניינים משפטיים, שקיפות, עמידה מול גופי תקשורת וכו’.

עמותת מידברן נרשמה אצל רשם העמותות ב-31 לדצמבר 2012 כיוזמה של הגרעין המייסד – כעשרה חבר’ה עם אש ברנינג מן בעיניים.
ע”פ חוק העמותות העמותה מחויבת לקיים שתי ועדות – ועד מנהל וועדת ביקורת. סיכומי הישיבות של הועדות נרשמים בפרוטוקולים מסודרים לאורך כל השנים הללו, תקציב העמותה ומהלכיה הפיננסיים עוברים ביקורת של רואה חשבון ובמקביל וועדת ביקורת ומאושרים על ידי אספת חברי העמותה. העמותה מגישה מידי שנה את דוחותיה לרשם העמותות, כמתחייב ע”פ חוק.

כיום, עמותת מידברן מונה כ-25 חברים, כמחצית מתוכם חברים בוועד המנהל ושלושה חברים בוועדת הביקורת של העמותה.
ועד מנהל:
נתי גולדמן, עדן אוריון, ספי אטון, דריה פרוסט, אייל מרקוס, שרון אברהם, רוני קנטור, עומר פינס, אוראל נויבירט, ענת פרנקל, אורי גולעד
ועדת ביקורת:
יפעת גולן, רם הדר-גולדשמידט, רועי צחור

העמותה אחראית על התנעת אירועי מידברן השונים: העיר הזמנית במדבר, הדיקומפרשן ומסיבות שונות (כגון פורים), כמו גם יוזמות חדשות בתחום התרבות והחינוך שמגיעות לפתחנו לאחר האירועים הגדולים והמוצלחים.

העמותה מינתה את ניר אדן כמנכ”ל ואת איתמר כהן כסמנכ״ל (שניהם בשכר) לנהל באופן שוטף את העמותה ולהוביל את זרוע ההפקה.
פעולות העמותה מבוצעות בדרך כלל על ידי זרוע ההפקה בראשות המנכ”ל. רבים מחברי הועד ממלאים תפקידים של ראשי מחלקות בהפקה.

שני אירועי מידברן הגדולים 2014 ו-2015, היו עוצמתיים למדי, ודרשו מעורבות גדולה מאוד של חברי הוועד המנהל. המעורבות היתה כל כך גדולה, עד שלא אפשרה פעילות גם כראשי מחלקות בהפקה וגם כחברי וועד (יש רק 24 שעות ביממה) וכך, פעילות הוועד בחודשים שלפני מידברן 2015, צומצמה לפעולות חיוניות בלבד.

קהילת מידברן , רק אם נמדוד את מספר בעלי הפרופילים, ו/או מספר החברים בקבוצת הפייסבוק, גדלה לממדים שלא שוערו בתחילת הפעילות. בגידול זה נתגלו מנהיגות ומנהיגים , ובעלי יכולות מרשימות שמעוניינים להצטרף לעשייה.

צמצום הפעילות וחוסר היכולת להקים ועדות נוספות לקידום מטרות העמותה, הרצון של חברי קהילה להצטרף לעשייה, הביאו את חברי הועד המנהל, להחליט על תהליך ארגוני, בעזרת ייעוץ מקצועי חיצוני, שיביא את העמותה לנסוע על פסים נכונים ומותאמים לצרכים החדשים.

התהליך הארגוני שאנו עוברים בימים אלה מיועד להסדיר דברים ברמה היררכית:
חזון העמותה, הצהרת הכוונות והמטרות, ממנו יגזרו הועדות הדרושות למימוש הכוונות והמטרות ומשם, הבנה על מספר חברי העמותה הרצוי וכמובן דרכי הצטרפות לעמותה, תקציב העמותה וניהולו (בשונה מתקציב אירוע) אספות ובחירות לוועדות השונות ומספר החברים הרצוי בכל ועדה.

מדובר בתהליך לא פשוט, שנוגע לעתים בעצבים חשופים, מפגיש תפיסות שונות ומעורר תובנות אצל כל אחד מאתנו – חברי הוועד המנהל.

אנו נמצאים בעיצומו של התהליך ומקווים להביא לסיום את שלב ההגדרות השונות לעיל, עד לסוף הרבעון הקרוב ולצאת לדרך חדשה במקביל להתארגנות לקראת אירוע מידברן 2016.

בסיכומו של התהליך נפרסם, כמו כל דבר במידברן, את תוצאותיו, את המבנה הארגוני, ובעיקר את הדרכים להצטרפות לעשייה, בהצטרפות לעמותה, התנדבות לפעילות בוועדות, בחירות לוועד המנהל ופעילות בתוכו.

מעט סבלנות ואנחנו שם.
עדן

תמיד שואלים אותי מה כל כך מלהיב במידברן, למה זה שואב כל כך חזק, למה אנשים נמשכים לזה? עוד מעט מגיע הדיקומפרשן, הארוע השני בגודלו במשך השנה של מידברן וזה גרם לי לחשוב.

בעיניי המסיבות והאירועים של מידברן הם רק החזות, התוצר של העשייה שנעשית כל השנה. מידברן זה כמו מכונה עצומה, שמורכבת מהמון חלקים אנושיים, שפועלים בהתנדבות, שכל אחד מהם בעל כישורים ותחומי עניין שונים.

מידברן זה אנשים מעולמות שונים במהותם שזוכים להפגש וליצור יחד, לעבוד יחד, להסעיר מוחות ולהוות הפרייה והשראה.

החלק שהכי מסקרן בעיניי הוא להציץ לגלגלי השיניים של המכונה הזאת, לפרק את השעון, לגלות את המנגנון המורכב, החכם והרגיש שמפעיל את הכל, ולבוא להיות חלק מהמפעל המדהים הזה.
הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך ההתנדבות, דרך העשייה.

המסיבות תמיד מעולות, מושקעות, מטורפות, מלאות בחוויות, באמת הזדמנות לצאת רגע למסע בפנטזיה שנרקמה במוחותיהם הקודחים של חבורת גאונים, אבל הגדולה של המסיבות והאירועים, בעיניי, היא לא רק הנאתם הרגעית של המשתתפים אלא היותם שער, חוויה משנת תודעה, שמגרה את ה״צרכן״ להפוך למשתתף, גורמת לחשוב לרגע איך הכל נוצר, ולהבין שגם לך יש הזדמנות לקחת חלק ביצירה.

אפשר לכתוב הרבה על הדברים הטובים שהעשייה בקהילת מידברן נותנת ומאפשרת למשתתף. דווקא את ההיבט המשמעותי ביותר בעיני קשה לתאר בתמונה או סרטון, אני מדבר על ההגשמה העצמית וההשראה שאותה העשייה נותנת לסובבים אותנו.

אירוע שמבוסס על התוכן אותו יוצרים ומביאים המשתתפים מהווה מסגרת חסרת גבולות לעשייה יוצרת וליוזמות אישיות. כל אחד מאתנו מגשים את עצמו בדרך אחרת. פרויקט אומנות למשל הוא דרך מדהימה ללמוד כישורי יצירה כמו נגרות, מסגרות, אלקטרוניקה, תפירה ועוד. בנוסף להליך היצירה עצמו, פרויקט אומנות הוא שיעור נדיר בעבודה בצוות ויחסי אנוש.

אבל פרויקט אומנות הוא מקרה פרטי בלבד. התחושה עליה אני כותב זהה בין אם בחרתי לקחת חלק או להוביל פרויקט אומנות, מחנה נושא או תפקיד כלשהו בהפקת האירוע. לכולם יש מכנה משותף. אנחנו חלק מעשייה שמשאירה חותם במשתתפי האירוע בכל אירוע מחדש. אנחנו מכירים את תחושת ה”וואו” שחווים משתתפים בפעם הראשונה יחד עם תחושת ההתרגשות של ה”חזרה הביתה” עבור אלו שכבר השתתפו באירועים.

תחילת דרכי בפרויקט הגדול הראשון שעשיתי במידברן לוותה בחששות וספקות רבים. ראיתי יותר תרחישים שבהם הפרויקט נכשל מאשר בהם הוא מצליח. חלק מהחששות המשיכו עד רגע סיום ההקמה ביום פתיחת האירוע. עדיין, התהליך שעברתי בפרויקט, 4 חודשים בסה”כ לימד אותי שיעור כל כך גדול על מימוש רעיונות, למידת כישורים חדשים, עבודת צוות וסיפוק אישי אין סופי מחוויית נתינה.
הישורת האחרונה של העבודה, כאשר הגעתי לשטח והתחלתי שבוע של עבודה מאומצת ורוויה בלחצים, הייתה נקודת מפנה בה הבנתי שעשרות אנשים עומדים איתי כתף אל כתף בהקמה של הפלא הנדיר הזה. ההבנה הזו הייתה בשבילי כמו זריקת מרץ שהצליחה לדחוף דרך 18 שעות של עבודה ביום ובעיות שלא הפסיקו לבוא.
ביום פתיחת האירוע, באטרף לסיים את העבודות ומחסור חמור בשינה, הסתכלתי על טור המכוניות שעומדות בתור להיכנס לעיר, ראיתי אלפי אנשים שיזכו הפעם, לחוויה חלקית.

ההשתתפות, ולא משנה איך, מניעה בו זמנית הגשמה עצמית ונתינה ליתר המשתתפים.
נתינה משמעותית שלפעמים, בלהט ולחצי העשייה, קל לשכוח את גודלה ומשמעותה. חשוב להבין ולזכור שהעשייה וההשתתפות מחלחלות הלאה ומניעות את הרצון הזה אצל משתתפים אחרים ולא תמיד אנחנו יודעים את זה. אבל זה שם.

החדשות הטובות לגבי השתתפות הן שבכל שנה יש לנו הזדמנות לבחור איך ואיפה נגשים את עצמנו הכי הרבה. ניתנת לנו ההזדמנות לחקור את האישיות שלנו ולאתגר את הגבולות של עצמנו בכל שנה מחדש.
השתתפות, עשייה והשראה נמצאים אצלי על אותו מעגל. שלושת אלו מציתים אצלי את הדמיון ואת הרצון להשתתף. זה מעגל קסמים שאני מאושר להיות חלק ממנו, גם מהנתינה וגם מהקבלה.

“אתה עושה את זה בהתנדבות???”, תמיד פוערים עיניים אנשים כשאני מספר להם על המעורבות שלי במידברן.
“איך יש לך זמן לזה???”, הם אומרים, ובאותה נשימה מוסיפים “הלוואי שיכולתי להתנדב”.
התנדבות.
קל להגיד, קשה לעשות.

בין העבודה, לחיי משפחה (אם יש), לבת זוג (אם יש), לחברים שאינם ממידברן (שמעתי שמועות על כאלה) – קשה למצוא זמן להתנדבות בחיים בישראל.
והתנדבות במידברן המכונם הזה שלכם?
זו לא התנדבות של שעה פה ושם. עזרה פה ושם.
ההתנדבות יכולה להיות בשיא האינטנסיביות למשך מספר שבועות (ברמת המשרה המלאה).
והיא עשויה גם לקחת ביס משמעותי מהחיים במשך מספר שנים (כמו שקרה לי בשלוש השנים האחרונות).

אז למה?
כי היא ממלאת את הנשמה בסיפוק.
כי היא ממלאת את הלב באהבה של חברים חדשים.
כי מרגישים שסופסוף עושים משהו בחיים המזו&%י*ם האלה שלא מיועד ליצירת כסף או רכוש.
ההתנדבות במידברן עושה טוב מבפנים, ועושה טוב מבחוץ.
היא עושה טוב לאנשים אחרים. היא עושה טוב לישראל. היא עושה טוב לעולם.
תסתכלו מסביב על כל מי שנשאב פנימה לחור השחור שקרוי “התנדבות במידברן”. תראו כמה זמן ואנרגיה וכסף זה שואב. בהתחלה לא תבינו למה בכלל. אבל אם תנסו – תבינו!

ברגע שמתנדבים, מרגישים חלק מהחוויה. תשאלו את כל מי שהתנדב להרמת הדיקומפרשן – מסיבה ל-4000 איש ואישה. המסיבה הייתה שלהם. מאותם אלה שעבדו במשך 3 חודשים ועד כל מי שנתן משמרת של שעתיים בבר – המסיבה שלהם הייתה שונה מהמסיבה של כל מי שרק בא לחוות מבחוץ, ולא מבפנים.

ממש כמו שקשה להסביר מה זה ברנינג-מן למי שלא היה. ממש כמו שקשה להסביר מה זה המידברן המכונם הזה שלכם למי שלא חווה. כך קשה להסביר מה נותנת ההתנדבות במידברן. היא לוקחת המון, אבל רוב הזמן – היא נותנת יותר. הרבה יותר.