אז נכנסתם לעולם הזה של מידברן, ואתם רוצים לקחת בו חלק פעיל במחנה משלכם. אז רגע… מה כדאי? להקים מחנה חדש? להצטרף לקיים? ומאיפה מתחילים? כתבה ראשונה בנושא
תחשבו רגע, מה זה מידברן בעצם בלי מחנות נושא ?אפשר להגיד שקמפינג מאוד גדול, עם כל מיני עקרונות מוזרים. אין ספק, שמחנות הנושא הם חלק מהותי מהלב והליבה של מידברן. הם אלה שמייצרים את הייחוד והאופי שלו. אנשים שונים בתפאורות ותלבושות שונות, מתנות ומוזיקה, אווירה וצבעים. הכל תחת נושאים מקוריים ומשונים, שכל אחד מהם מהווה קסם בפני עצמו.
אז החלטתם שאתם רוצים להיות חלק ממחנה. מצוין! אין דרך כייפית ומעצימה יותר להעביר את מידברן מאשר כחלק ממחנה פעיל. השאלה היא מאיפה מתחילים? איך כדאי להתחיל ליצור את הדבר הזה? לבד? ביחד? איך הוגים רעיון?
צעד קטן לברנר – צעד קטן לפלאייה
“אני חושבת שהקושי הוא העובדה שאתה מתחיל מנקודת אפס, חסר ידע לקראת מה אתה הולך ומאיפה להתחיל”, מספרת גבי חזון, מנהלת מחנה “לינדי”, אותו הקימה לראשונה במידברן 2015. “איך אני מגיע לאנשים? איך אני מחבר אנשים לרעיון? שיתלהבו ממנו כמו שאתה מתלהב, ולהניע אותם לעשייה? בסופו של דבר מי שמגיע למחנה זה מי שתפס את החזון של מה שהחלטתי להביא.”
איך באמת מתחילים בכלל לגייס אנשים? נניח שיש לך רעיון מגניב למחנה במידברן… ואת לבדך. איך את מתחילה ליצור סביבך מחנה?
“אני הבנתי שהדרך לגייס אנשים זה פשוט ליזום עוד ועוד מפגשים, כי הגיבוש הראשוני ויצירת הגרעין זה אחד המרכיבים הכי חשובים במחנה. בהמשך הדרך כשהתארגנה קבוצה, התחלנו באמת לחלק בינינו תחומי אחריות שאנשים ייקחו על עצמם על מנת שאף אחד לא יקרוס. אם זה אחד שאחרי על לאסוף ציוד ולשים במחסן, ואם זו אחרת שאחראית על להציק לאנשים להביא כלים כדי שיהיה לנו במה לבשל במטבח. חשוב שיהיה שיתוף פעולה בין אנשים, תקשורת, ושמציאת הפתרונות תהיה באמת חלק מהגדרת התפקידים שמחלקים.”
הנושא הוא המחנה
זה לא מספיק לגייס חברים למחנה, אתה גם צריך לבוא עם רעיון. זה צריך להיות קונספט, נושא מלהיב, משהו שאפשר ליצור ממנו מחנה עם משמעות, אופי, משהו שיתפוס אתת האנשים, ושיהיה אפשר לייצר איתו גיפטינג לכלל הסביבה.
“לפני כשנה התחלתי לרקוד סווינג,” נזכרת גבי, “והסווינג תפס חלק מאוד גדול מחיי ורציתי להכניס את זה, שעוד אנשים יידבקו בזה. בכלל לא חשבתי על זה בתור מחנה, עד שראיתי סרטון שמישהי פרסמה ושאלה ״אז מי מרים מחנה סווינג?״ ומשם דברים התגלגלו.”
המחנות במידברן מאמצים גם שמות של יצירות, מאכלים, דמויות מפורסמות ונושאים כלליים שאפשר ליצור מהם מסגרת ורקע למחנה. זה יכול להיות כל דבר:
“שמענו על אירוע מגניב, שמתקיים במדבר ונקרא מידברן”, מספר דניאל לרנר, מנהל מחנה “פצפץ”, “ורצינו נורא להצטרף. הבנו שצריך בשביל זה ליישם כל מיני עקרונות, שאחד מהם הוא הגיפטינג. אז חשבנו מה אנחנו יכולים להביא שאנשים אוהבים? אוכל? מסאז’ים? ואז החלטנו: פצפצים! אנשים אוהבים פצפצים!.”
ועל זה החלטתם להקים מחנה?
“בהתחלה זה אפילו לא היה אמור להיות מחנה. פשוט באנו כמה חבר’ה עם פצפצים להביא לאנשים, והייתה כזו זרימה מטורפת שנהיינו למחנה רשמי.”
המחנה של דניאל נחשב קטן יחסית, ארבעה אנשים, אך דניאל טוען, שזה דווקא יתרון – “בלוגיסטיקה, בפרקטיקה, בגיבוש ובזרימה. הכל יותר קל כשאתם כמה חבר’ה באותו ראש, מאשר מחנה גדול שבו לא כולם מתחברים.”
אז אם עכשיו מישהו מקים מחנה ויש לו 10 חברים, והוא מתלבט אם הוא צריך להמשיך ולגייס עוד?…
“אני בעד ההשלכות של מספר חברים קטן”.
יערה מסיקה, מנהלת מחנה “שיטהול” שהוא אחד המחנות הותיקים והגדולים במידברן, מסכימה אף היא שיש חסרונות במחנה המונה חברים רבים, אך מציינת שכל עוד רוב המחנה נוטל חלק פעיל בתפקודו – החסרונות האלה מתגמדים:
“ברור שככל שאתה מנהל יותר אנשים, יש לך בפועל יותר דברים לדאוג להם, כמו לדוגמא כמויות גדולות יותר של אוכל בארוחות או צילייה גדולה יותר, אבל, אם יש לך גרעין חזק ומבוסס של לפחות 15%-20% מהמחנה שעוסקים בתחומי הלוגיסטיקה, זה הופך למשימה אפשרית. בעיניי גודל אידיאלי למחנה נושא הוא בין 35-45 איש. ככל שיש לך יותר אנשים אתה יכול להרשות לעצמך יותר פעילויות, מבלי לגרום לחברי המחנה שלך לבלות כל רגע נתון בתפעול המחנה. קבוצה גדולה של אנשים זה מאגר אנושי גדול לביצוע משימות לקראת, בזמן ואחרי האירוע, וזאת גם משפחה גדולה, וזה תמיד כיף. אם תבקשי ממני לבחור בין מחנה של 20 איש למחנה של 60 איש, הדבר היחיד שיעניין אותי בפועל זה כמה מאותם אנשים באמת מאמינים ברעיון וחולמים את המחנה .”
גם גבי מנהלת הלינדי קאמפ מדגישה שאסור להתפשר על איכות האנשים. “בהתחלה, חששתי שלא יצטרפו מספיק אנשים אז הסכמתי לצרף כל אחד, אבל חודש לפני המידברן התחלתי להיות ממש קשוחה. כל אדם שהתלהב מעניין המחנה ורצה להצטרף – עשיתי לו שיחת הכנה, ואמרתי לו שההצטרפות חייבת להיות בתנאי שבאים להקמה ושלוקחים תפקיד, שעושים משהו. מי שזה התאים לו הגיע, ובאמת בזכות זה הגיעו אליי אנשים מדהימים שזה סחף אותם והם באמת נתנו מעצמם”. זה לא משנה אם יהיה מחנה גדול ותקציב גדול ,אם חצי ממנו אנשים שאין להם תפקיד, שרק רוצים שיהיו להם תנאים טובים במדבר – זה מביא רק נטל.”
להיות הפיה של פינוקיו
“מקימי המחנות הם האנשים שלוקחים את עשרת העקרונות והופכים אותם למשהו אמיתי,” אומרת לילך גבעתי, האחראית על מחלקת מחנות הנושא במידברן 2016″, כאשר מחנות מגשימים את החלום של עצמם וחולקים אותו עם אחרים, נוצר מגוון של חוויות שפותחות את הלב ומאפשרות לכל אחד להרגיש בטוח לבטא את עצמו רדיקלית, וזו המתנה הכי גדולה שמידברן נותן לבאי העיר.”
איזו עצה את יכולה לתת למי שמתחיל מאפס?
“אם יש לך חלום להרים מחנה, אך מעולם לא עשית זאת, תתחיל בלבנות צוות קטן, כי זה המון עבודה. דבר עם חבריך, פרסם בקהילה שיש לך חלום למחנה, ותאסוף את הקבוצה הקטנה שתהיה איתך במסע הזה. תצטרף לקבוצת מחנות הנושא ותציג את עצמך לאנשים. בחודשים הקרובים תתעורר כאן שוב קהילה מדהימה של מנהלי מחנות שבה כולנו נתמוך נעזור אחד לשני עד שכל אחד מאיתנו יקים את החלום שלו בעיר הזמנית שלנו.”