אני שרפן צעיר
נחשפתי לכל העניין הזה לראשונה לפני פחות משנתיים, כשקניתי בספונטניות כרטיס למידברן 2014. מכיוון שלא הכרתי כלום ואף אחד, חשבתי שלהתנדב ב”ברנינג מן הישראלי” יהיה כיף, כי זה יעזור לי להרגיש שייך ולהכיר אנשים חדשים.
מאי 2014
הייתי חלק מהכח החלוץ שהגיע למדבר ריק ובנה גדרות, פרס כבלי חשמל, הקים ציליות, סימן את העיר ובגדול – קרע את התחת בשמש הקופחת והקים את תשתיות העיר מעפר. המחלקה הזאת במידברן נקראת מפ”צ (מחלקת פרוייקטים ציבוריים), ובווטסאפ שלי הם נקראו לימים “משפחה-מפ”צ”.
3 ביוני 2014 – יום פתיחת שערי מידברן 2014 “בראשית”
סיימנו להציב את סיפור הדרך על נתיב הכניסה, ואיך שהתיישבנו לנוח מישהו ביקש מאיתנו לבוא לעזור לכוון את תנועת הרכבים לחניות – “אני מוכן לתת לך שעתיים, אבל אחרי שעתיים מישהו מחליף אותי”.
סיימתי את המשמרת הזאת אחרי שלוש שעות, ופתאום ראיתי איך ה”תעלה” שחפרנו מתמלאת במים, איך סביב השלד שייצרנו נעטפות רקמות חיות מלאות בתוכן אינסופי שמגיע מ… כל משתתפי האירוע בעצם. ברגע אחד, הרגע בו הרמתי את ראשי והפסקתי לדפוק בזנ”טים, ראיתי את כל העולמות שניצוקים פנימה ונופכים בשלד חיות ותשוקה בוערת לארבעה ימים של טלטלה רגשית וחוויתית באמצע שומקום.
דצמבר 2014
לקראת האירוע הבא אני רוצה להתנדב במחלקת אמנות. החלטתי וניג’סתי עד שמצאו לי תפקיד. במידברן 2015 אני הייתי אחראי שטח, והכרתי לפרטי פרטים כל פרוייקט מבין ה-63 שהגיעו למדבר, ועוד 80 שנפלו בדרך. איתי במחלקה צוות מסור של אנשים, כולם נפגשים לישיבות אחת לשבועיים-שלושה, פועלים באופן שוטף כדי לתפור את כל מה שבין אמן למערך ההפקה, כל זה (ועוד… עוד הרבה…) כדי שבסוף תהיה אמנות בפלאייה.
20 במאי 2015 – לילו השני של מידברן 2015 “התעלות”
עליתי ל”מקדש האחד” והרגשתי איך אנרגיה יוצרת של 6500 משתתפי האירוע הופכת לדבר מופלא, איך נאספנו כולנו מול האש כדי למצוא רגע של נחת במציאות אלטרנטיבית שאנחנו יוצרים, משוחררים מעולם ברירת המחדל, ומנסחים לעצמנו בדיוק גבוה מאוד את העולם שאנחנו רוצים לחיות בו, איך כל כך הרבה אנשים שמו כל כך הרבה מעצמם לתוך העיר שלנו, ואיך כל הכוונה הזאת מתנקזת מכל עבר לנקודה בה אני עומד, ניתכת באור הלהבה ומתעלה אל השמיים. באותו הרגע הבנתי סוף סוף מה מתרחש כאן. הבנתי שזה מרחב לביטוי ומימוש, ומשתתפיו מאפשרים אחד לשני לחלום ולהגשים למען עצמם, למען העשייה, למען המחקר, למען האתגר ולמען אתגור האדם, דחיקת הגבולות והתוצאה שלה – אבולוציה. התפתחות.
19 ביוני 2015 – התכתבות במייל על פסקת הסיום של דוח השקיפות המחלקתי
“מידברן הוא אירוע אמנות. חלק גדול ומשמעותי מוקדש לכך, הן במשאבים הכלכליים, בכוח האדם, בתשומת הלב, בהיקף האמנות והשטח שהיא תופסת מעירנו. יש לנו מקום לאמנות מלוטשת, מורכבת, טכנולוגית ואדירת ממדים, גם לאמנות קטנה, אישית וצנועה. זהו מקום שמשמש כמרחב התנסות לאמנים, ושדה הניסויים של האמנות. בו יהיו הכישלונות הכי מפוארים, וממנו תצא האמירה החדשנית והמבשרת של האמנות הבאה. זהו מקום שבו האמנות יורדת מן הפנתיאון ונגישה לכולם – משתתף, צרכן, אמן – לגעת, להשפיע, להניע, ליצור, לשחק ולהתרגש. זהו מקום שהצמיחה בו מגיעה מתוך חופש אמיתי לביטוי רדיקלי, והכוח הקהילתי ליצור שיתופי פעולה בין כישורים שונים של חבריה. זוהי אמנות שאינה כפופה לשום שדה תוכן המוכתב מלמעלה או מקובל בסצנת האמנות – כולם מוזמנים להציג. זוהי אמנות שמגיעה ביסודה מן הפרט שמגיש אותה מתנה לחברי הקהילה”.
15 באוקטובר 2015 – כתיבת חזון המחלקה למידברן 2016
אני רואה לנגד עיני את כנות העשייה שלנו, וכמה היא של כולם ועבור כולם. זוהי גילדת האמנים, ואני נרגש נוכך העובדה שהתחלנו לעבוד ושאנחנו בהתפתחות. יש לנו חזון מפואר (אמנות זה טוב), צוות עם ברק בעיניים (שאתם מוזמנים לקחת בו חלק), אמנים שעובדים על המיצב שהם יבנו במידברן 2016 (גם אם מעולם לא עשו זאת לפני כן), והבנה שגם אם לא נצליח ב-100% אז הניסיון שלנו יספק התקדמות שתמשיך לדחוף אותנו קדימה.
אי שם ביוני 2016…
אני שוב אעמוד נדהם מול העיר שנבנה ועלתה על הציפיות שלי, כי מידברן 2016 הולך להיות מה שנעשה ממנו ביחד. לי יש שליטה רק על חלקי בתוך על המערך המטורף הזה. את החלומות שאתם הולכים להגשים שם אני לא מכיר, אבל יש לי הרגשה שהם גדולים נורא ומוגזמים בטירוף, כי אני מכיר אתכם, אתם לא יודעים מתי לעצור… אבל אני תמיד אוהב להבחין במחוות קטנות ומלאות תום וכוונה שמרטיטות לי את הלב.