אתה עושה את זה בהתנדבות? // אייל מרקוס

“אתה עושה את זה בהתנדבות???”, תמיד פוערים עיניים אנשים כשאני מספר להם על המעורבות שלי במידברן.
“איך יש לך זמן לזה???”, הם אומרים, ובאותה נשימה מוסיפים “הלוואי שיכולתי להתנדב”.
התנדבות.
קל להגיד, קשה לעשות.

בין העבודה, לחיי משפחה (אם יש), לבת זוג (אם יש), לחברים שאינם ממידברן (שמעתי שמועות על כאלה) – קשה למצוא זמן להתנדבות בחיים בישראל.
והתנדבות במידברן המכונם הזה שלכם?
זו לא התנדבות של שעה פה ושם. עזרה פה ושם.
ההתנדבות יכולה להיות בשיא האינטנסיביות למשך מספר שבועות (ברמת המשרה המלאה).
והיא עשויה גם לקחת ביס משמעותי מהחיים במשך מספר שנים (כמו שקרה לי בשלוש השנים האחרונות).

אז למה?
כי היא ממלאת את הנשמה בסיפוק.
כי היא ממלאת את הלב באהבה של חברים חדשים.
כי מרגישים שסופסוף עושים משהו בחיים המזו&%י*ם האלה שלא מיועד ליצירת כסף או רכוש.
ההתנדבות במידברן עושה טוב מבפנים, ועושה טוב מבחוץ.
היא עושה טוב לאנשים אחרים. היא עושה טוב לישראל. היא עושה טוב לעולם.
תסתכלו מסביב על כל מי שנשאב פנימה לחור השחור שקרוי “התנדבות במידברן”. תראו כמה זמן ואנרגיה וכסף זה שואב. בהתחלה לא תבינו למה בכלל. אבל אם תנסו – תבינו!

ברגע שמתנדבים, מרגישים חלק מהחוויה. תשאלו את כל מי שהתנדב להרמת הדיקומפרשן – מסיבה ל-4000 איש ואישה. המסיבה הייתה שלהם. מאותם אלה שעבדו במשך 3 חודשים ועד כל מי שנתן משמרת של שעתיים בבר – המסיבה שלהם הייתה שונה מהמסיבה של כל מי שרק בא לחוות מבחוץ, ולא מבפנים.

ממש כמו שקשה להסביר מה זה ברנינג-מן למי שלא היה. ממש כמו שקשה להסביר מה זה המידברן המכונם הזה שלכם למי שלא חווה. כך קשה להסביר מה נותנת ההתנדבות במידברן. היא לוקחת המון, אבל רוב הזמן – היא נותנת יותר. הרבה יותר.