עשיתי מספר תערוכות בארץ ובעולם בגלריות נחשבות כאלה ואחרות אבל היה לי חלום להציג במוזיאון
ולא סתם להציג אלא לשתף פעולה בעבודה משותפת עם כל האמנים הגיבורים שלי, המאסטרים של הרנסנס.
מדנטה למיכאלנלגלוֿ, ליאונרדו דה וינצי, בוטוצילי, ואן הייק ועד דורר. נשמע קצת הזוי לא… הרי הם כבר לא בין החיים…ובכלל להגיע למוזיאון זה משהו שהוא חלומו הרטוב של כל אמן ויוצר באשר הוא אז מה הקשר בין מוזיאון לברנינג מן…?
ובכל זאת עם יש משהו שלמדתי מכל חוויות הברנינג מן שהיו לי זה שאין דבר העומד בפני הרצון ועוד יותר אין דבר העומד בפני הדמיון.
ביום ששמעתי שברנינג מן בחרו לנושא של 2016 את הרנסנס הציפה אותי התרגשות של הלילה שלפני היום הראשון בבית הספר. באותה שנייה הציפו כל כך הרבה רעיונות ומחשבות את הראש עם דברים שאני יכול לעשות בנושא, היות והרנסנס בעיניי, היא התקופה הכי איכותית ומעניינת בהיסטוריה של האמנות.
התקופה שבה האמנות הפכה להיות ממקצוע לכלי ויזואלי שיכול לאפשר לאמן ולקהל שלו להרחיב את התודעה למקומות שלא ידע אותם קודם לכן.
כלי קסום בידו של היוצר להתחבר לנשמות גם מאות שנים אחרי שהן עזבו את העולם והנה העובדה המוחשית הברנינג מן הלא הוא אחד האירועים הגדולים בעולם, אירוע של כ-80 אלף איש, בחר בו להיות הנושא
וחרף מותו של דה וינצי לפני יותר מ 500 שנים הוא פתאום שב לחיים וקופץ לבקר במאה העשרים ואחת בדמיונם ומוחם של האמנים והמבלים שיעצבו את הפלאיה של ברנינג מן 2016
מאותו הרגע ששמעתי שברנינג מן בחרו את הרנסנס להיות הנושא המרכזי יצאתי למסע שחצה את גבולות הזמן והמרחב בחיבור קסום אל היוצרים שעיצבו את התקופה.
הרעיון של הפרויקט שבחרתי אומר את הכל – רנשיטה – RINASCITA – שבפירוש מאיטלקית לצרפתית הוא ״רנסנס״ ולעברית ״לידה מחדש״.
לאחר אינסוף שאלות ותשובות הגעתי להארה כך במכה אחת נדלקה לי נורה ועמה הגיע רעיון לצלם דיוקנאות. החלטתי לעשות דיוקנאות מצולמים לכל גיבורי הרנסנס, להפריח אותם לחיים ליום אחד ולתת להם את האפשרות להעביר מסר עדכני למציאות של ימינו. הפכתי את עצמי ואת גופי לכלי שרת ברוחם עם אמירה שהרגשתי שהם רצו להעביר. ניהלתי עמם דיאלוג בדמיוני, חקרתי את עבודתם וחייהם, נסעתי לפירנצה לראות את העבודות מקרוב ועשיתי כל מה שיכולתי בשביל להיות כמה שיותר קרוב לרוח ולנפש שלהם.
לאחר אינסוף ריצות של איסופים וצילומים וטיסות מסביב לעולם הגעתי חזרה לסטודיו שלי בתל אביב לשבת לרגע ולראות את כל הדיוקנאות מולי. 13 גיבורים, ולראשונה הסתכלתי על כל הסדרה עם חיוך גדול והבנה שהחלק הקשה נגמר, ועכשיו מתחיל החלק הקשה יותר – להביא את זה לפלאייה שבבלאק רוק סיטי נאוודה.
לא היה לי צוות, לא היה לי תקציב או ספונסר או אפילו את הכסף בבנק, לא היה לי שמץ של הבנה איך אני שם את כל התמונות האלה על הפלאיה, אבל ידעתי שבברנימג מן כמו בברניג מן כשהולכים אחרי החלומות ופותחים את הראש ושמים גז בכל הכוח הדברים פשוט קורים מעצמם ובפרויקט הזה למדתי עד כמה הדבר נכון עד כדי קסם.
ראשית פניתי ליפעת גולן היקרה, אותה הכרתי ממידברן והיא השאירה עלי רושם כל כך טוב שידעתי שברגע שאתקשר אליה היא תדע מה לעשות, יהיה לה את הקסם הנדרש לקחת את השאלות שלי ולתת להם תשובות מלאות. ואכן כך היו הדברים. דרך המחלקה לקשרים אסטרטגים נוצר קשר עם מחלקת האמנות של ברנינג מן בסן פרנסיסקו, הזמן דחק וזאת לאחר שרוב המיצבים לאירוע השנה כבר הוגשו, זכינו להקשבה מיידית והבנה ואיתה האפשרות הממשית לגרום למיצב שלנו להיבנות, הכדור החל להתגלגל.
במקביל לפנייה אל הארגון, הדבר החשוב ביותר כרגע היה לבנות צוות. פניתי לגיורא ישראל שקישר אותי לאלון חלמית, הגאון שבנה את התיבה המופלאה ״no ones ark״ במידברן 2016 אשר הרשימה אותי מאוד ואליו הצטרפו חברי הצוות שלו דניאל ויותם. התקשרתי לאלון שקיבל אותי בזרועות פתוחות ועוד באותו הלילה נסעתי אליו לירושלים וישבנו אצלו ללילה שלם לתכנן את הגלריה.
חזרתי לתל אביב עם תוכנית חלקית ומלא באור וישבתי במשך יומיים שלמים על מצגת שנועדה לגייס את הכסף מתורמים פוטנציאליים.
המצגת הייתה מוכנה כחודש וחצי לפני האירוע. עוד אין לי שקל, הצוות עוד לא מלא ולא היה לי אפילו אישור סופי מברנינג מן לפרויקט מאחר והמועד לשליחת פרויקטים עבר כבר שלושה חודשים לפני אותו הרגע, עובדה שלא עצרה בעדי. חלמתי את זה וידעתי שזה יקרה.העברתי את המצגת ראשית לכל מי שלדעתי יוכל לעזור, וגם לכמה תורמים פוטנציאליים, והלכתי לישון באותו הלילה עם תחושה שאני עשיתי את המיטב שיכולתי לעשות. נתתי את כל מה שיכולתי לתת ועכשיו זה בחוץ ולא תלוי בי אז שחררתי את המחשבה של אם זה יקרה או לא ונתתי ליקום להחליט. פשוט לקחתי אויר והלכתי לישון, עם חיוך.
קמתי בבוקר עם כמה מיילים שאחד מהם היה מאחד התורמים שאמר שהוא התרגש מאוד ושהוא שם 10 אלפים דולר. תורם אחד! באםםםםםם! זה הרים אותי לשמיים ונתן לי כל כך הרבה כוח אז שלחתי לעוד שבעים אנשים שאני מכיר בניסיון לגייס את שאר הסכום.
קיבלתי עוצמות רבות, והרמתי את ההילוך בגיוס הכספים ובתום היומיים גייסתי 22 אלף דולר.
זה היה רחוק ממה שהיה נדרש אבל חשבתי לעצמי: הגעתי עד הלום ואני עושה את זה! גם אם אצטרך לשטוף כלים שאני חוזר (ואני שוטף עד לרגע זה חודש וחצי אחרי)…
הלו״ז שלנו היה פשוט בלתי אפשרי, אבל בעבודת צוות קשה והשקעה אדירה של כל הצוות הצלחנו להגיע לפלאייה, ושוב עשינו את הבלתי ייאמן
אני יכול להמשיך לכתוב על החווית של ברנינג מן עצמו אבל לומר את האמת הרגעים הכי טובים בכל החוויה הזו היו דווקא אלו שלפני. לראשונה בחיי למדתי להנות מהדרך ולא רק מהתוצר הסופי.
למדתי להנות מהשיתוף של החלום שלי עם אחרים וההירתמות שלהם לזה כאילו היה חלום שלהם זה ריגש אותי מאוד ונתן לי להבין את הכוח של קבוצה אל מול האחד. חמישה אנשי צוות היו לי, את כולם לא הכרתי לפני הפרויקט והיום הם אנשים שיקרים לי מאוד אני אשמור להם פינה חמה בלב לנצח.
אני רוצה להודות לאלון, דניאל,יותם, גורי וקרזימיר, ג׳יו ויפעת
ואם יש מסר אחד שארצה להעביר לקורא זה שאם יש לך איזה שהוא חלום, החלום הדפוק ביותר, כזה שאתה לא מדמיין בכלל שאתה יכול להגשים, תעשה לעצמך טובה – תעשה צעד. תתחיל את הדבר הקטן ביותר ותרגיש איך הדברים זורמים. אל תחפש סיבות להפסיק אותו כי תאמין לי שלא יהיו חסרות, פשוט תתרכז על הדבר האחד הזה שאתה כל כך רוצה ותהי יצרתי קצת לחשוב איך אתה משיג אותו.
תחשוב על אחרים שאתה עושה זאת כמובן, עבודה בסנרגיה עם הטבע ועם הסובבים אותך היא אולי הכי חשובה כי היא תאפשר לך את הצעד הבא זה ממש כמו משחק וידאו שעולים שלבים.
כל פעם שתעבור שלב תגיע לשלב יותר גבוהה עד שפתאום תקלוט שאתה לפני המלך ואתה יכול לנצח במשחק אם רק תבחר לעשות זאת. כשאתה הופך את הדמיון שלך למעשים אז החלומות שלך מתגשמים.
פיני סילוק – אמן, צלם ואיש חזון. ברנר ותיק, אשר בין השאר תרם חלק מעבודותיו במהלך השנה כתמיכה באירועי גיוס המשאבים של העמותה.